לקורס מוזמנים סטודנטים לתואר ראשון מסוימים כל שנה למרכז המחקר למחשוב בתפקוד-גבוה הצבאי (AHPCRC).
עם הגעתם הם יכולים לעבוד בקבוצות או לבד ונותנים להם אתגר שהם אמורים להשלים בעזרת חברי הקבוצה ו/או מדריכים שהוקצו להם.
בשנה שעברה אדם דוראן, סטודנט לתואר ראשון מאוניברסיטת ניו-מקסיקו, נכח בקורס בהמלצת אחד הפרופסורים שלו.
לקבוצה של אדם שהייתה מורכבת מסוהאן דארמרג'ה, מועמד לדוקטורט הלומד מתמטיקה מחשבית, ואדריאן לואיס, עוזר פרופסור להנדסאות מכנית, ניתנה אתגר.
"המשימה שלנו הייתה במקור ליצור אפליקצייה שתזהה כתב ברייל דרך המצלמה ותתרגם אותו לטקסט קריא" אמר דוראן. "זה היה אתגר מגניב אבל לא בדיוק מה שעשינו בסופו של דבר."
לפני הגעתו של הצוות לסטנפורד בקיץ הם החליטו לדבר עם משרד החינוך הנגיש של סטנפורד שהעלה "בעיות לוגיסטיות קשות לפתרון."
"איך אדם עיוור יכול לנדוק אם התאורה מספקת לצילום כתב הברייל? איך אדם עיוור יכול לוודא שהדף אכן נמצא על חלקו העליון או לא הפוך לפני שהוא מצלם אותו?" אמר דוראן "בנוסף לכך הטכנולוגיה, בעודה שימושית, תהיה מוגבלת מאוד בשימוש יום-יומי"
כשהם עברו על המידע שהם אספו העלו עוד שאלות רבות שהובילו אותם לבסוף למסקנה ש"האפליקציה הטובה ביותר לא תהיה קורא ברייל אלא כותב ברייל" לפי דארמרג'ה.
"דמיין שאתה אדם עיוור בכיתה. איך תכתוב הערות?" אמר לואיס "מה אם אתה ברחוב וצריך להעתיק מספר טלפון? אלו הם אתגרים אמיתיים שאדם עיוור צריך להתמודד איתם יום יום."
בעוד שהצוות הכיר בעובדה שקיימים מכשירים שמסוגלים לעזור לאדם עיוור לכתוב בברייל הם לרוב לפטופים יקרים שמציעים שימוש מוגבל.
"בטאבלט פשוט יש יותר אפשרויות בעשירית מהמחיר." אמר דוראן.
"אז אחרי שעברנו על כל הרעיונות פיתחנו כותב ברייל לטאבלט." אמר דארמרג'ה, "מסך מגע לאנשים שאינם יכולים לראות."
זה הציב בפני הקבוצה אתגר נוסף. בכדי שהם יוכלו לפתח מכשיר כזה, הם יצטרכו ללמוד לקרוא ברייל בעצמם.
בעוד המכניקה מאחורי יצירת מקלדת ברייל לטאבלט נראה פשוט היו בהתחלה בעיות כיצד המשתמש יוכל למצוא את המקשים על משטח חלק. בעיה זו נפתרה ע"יי יצירת "מקשים שמתאימים את עצמם למגע האצבעות במסך." כאשר המשתמש ישים את אצבעו על המסך המקלדת תופיע שם.
המחקר הזה יוכל להביא לכותבים עיוורים משאב חדש בעלות נמוכה יחסית לשאר הפתרונות בנוסף לייתרון של הניידות המוחלטת של הטאבלטים.
