כולם אוהבים לאכול במסעדה או לשבת לבלות בבית קפה. זאת חוויה כה טרוויאלית, עד שרבים שוכחים או מתעלמים מהעובדה שאנשים עם מוגבלויות, שהינם חלק גדול מהציבור בארץ, פשוט לא יכולים לעשות זאת. הסיבה? בעיית נגישות חמורה במסעדות בישראל.
על מנת להעלות את המודעות לקשיים של אנשים עם מוגבלויות שונות, ב-28 בינואר ערכה עמותת נגישות ישראל "ארוחת חושים". ארוחה זו נועדה לדמות את החוויה של אדם מוגבל במסעדה. כך למשל, המנה הראשונה כללה אכילה עם כיסוי עיניים, המנה העיקרית נאכלה עם כפפות קשיחות להגבלת טווח התנועה, ואת הזמנת הקינוח היה צריך לעשות עם אטמי אוזניים, שמנעו תקשורת ראויה עם המלצר. בקיצור, הניסיון ללכת לכמה שעות קלות בנעליים של מישהו אחר, התברר כלא פשוט בכלל.
יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל: "לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יש מיליון וחצי אנשים בישראל שנחשבים בעלי מוגבלויות. על פי סקר שערכנו בעמותה, כמעט שמונים אחוזים מהמסעדות ומבתי הקפה בארץ כלל לא נגישים עבור אנשים אלו וזה אבסורד… מצב כזה של חוסר נגישות אומר שאנחנו צריכים לחיות במעצר בית בגלל המוגבלות. אנחנו לא יכולים להסכים לדבר כזה. כולנו עדיין אוהבים ללכת לאכול במסעדות ובתי קפה ומגיע גם לנו ליהנות מהאפשרות הנהדרת הזאת".
הניסיון לחוות ארוחה כאדם בעל מוגבלות מדגיש עד כמה וגנר צודק בדבריו ועד כמה קשה כיום לאדם עיוור, חרש או מוגבל בגופו, לעבור ארוחה במסעדה.
בשלב הראשון, בטרם נכנסנו לחדר בו התקיים האירוע, קיבלנו כיסוי עיניים ונתבקשנו להמתין עד שיוליכו אותנו פנימה לחדר. נכנסנו בטור זה אחר זה, בצעדים קטנים וחוששים, והצלחנו להתיישב על הכיסאות באיטיות. פתאום, כל רעש מסביב הפך להיות קיצוני והקשה על הריכוז. גם חוש הריח התחדד ולשולחן הוגשו קעריות קטנות ומופרדות של יוגורט, פירות, דבש וגרנולה. לצד החושים המחודדים, היו גם בעיות. נסו למשל לקרב כפית לפה בעיניים עצומות מבלי לפספס את השפתיים. התוצאה תנחת ככל הנראה ישירות על הבגדים.
בישראל ישנם כ-30,000 אנשים בעלי תעודת עיוור (שחלקם אינם עיוורים באופן מוחלט). עבורם, הנגשה בסיסית במסעדות ובבתי קפה באה לידי ביטוי בתפריט בכתב ברייל, בתפריט חכם שמתחבר לאוזניות וממנו ניתן לשמוע על המנות או פשוט בתפריט עם אותיות מוגדלות שנתמך בתאורה ראויה (דבר שמסעדות רבות בארץ לוקות בגזרתו).
אחרי החוויה הטראומטית עם מנת הפתיחה עברנו למנה העיקרית. חביתה, ממרחים ולחמים. את אלה ניסינו לתפוס בעזרת ידיים מכוסות בכפפות בד גדולות ובתוכן קרטון שמונע את יכולת האחיזה כמעט באופן מוחלט. הניסיון לתפוס כך מזלג הוא כמעט בלתי אפשרי. שלא לדבר על להרים בעזרתו פיסות חביתה או לחתוך אותה.
בשלב הקינוח, הגיע אל כל אורח מלצר, אך לאור אטמי אוזניים עצומים שחסמו מאתנו כל קול, לא שמענו כלל מה הוא אומר. ניסינו להזמין קפה במבוכה מופגנת מכך שלא היה לנו כל מושג איזה קול או באיזו עצמה הוא יוצא כרגע מהגרון שלנו. "יש המון אנשים עם מוגבלויות שמיעה ועל רבים מהם כלל לא יודעים משום שהם קוראים שפתיים", מסבירה מיכל רימון, מנכ"לית העמותה. "במקרים כאלה, חשוב לא להסתיר את הפה, לא להסיט את המבט והכי חשוב, לא לדבר בהגזמה ובהדגשה של הברות כי דווקא המוגזמות הופכת את הסיטואציה ללא נגישה".
"נגישות בסופו של דבר מיטיבה עם כולם, לכן, העובדה שהרוב המוחץ של מסעדות בארץ אינן נגישות, פשוט מעורר תרעומת. נוצר מצב שמסעדות שאינן נגישות מפסידות המון קהל ולא מבינות את זה", מפרט וגנר. "כי מסעדה זה לא מקום שהולכים אליו לבד. ובעלי מוגבלויות יחד עם בני משפחותיהם פשוט לא מגיעים למסעדות שאינן נגישות והמסעדות הללו מפסידות מכך הכנסה".
"זה המקום לציין, שפעמים רבות מסעדות שנדמות כנגישות, אינן נגישות באופן מלא". הוא אומר. "הרבה פעמים התקשרתי למסעדות ואמרו לי שהן נגישות כשבפועל הן לא היו וזה היה מאוד מתסכל. תארו לעצמכם שאתם שומעים על מקום חדש שנפתח ואין בו שירותים. אף אחד מכם לא היה הולך לשם. אבל כל הזמן יש מסעדות שנפתחות שאין בהן כלל שירותים עבור נכים. ואני אפילו לא מדבר כאן על נגישות מתקדמת יותר כמו כניסה מותאמת לנכים או שולחן שאפשר לשבת בו בנוחות עם כיסא גלגלים".
איך ממשיכים ומקדמים את תחום הנגישות בבתי קפה ומסעדות בארץ?
"אנשים היום נעשים יותר מודעים לנושא הזה של נגישות", מסבירה רימון. "אנחנו בעמותה עושים המון בשביל זה ואנשים מבינים שזה הדבר הנכון לעשות. יש המון קשיים שאנשים עם מוגבלויות נתקלים בהם כשהם מגיעים לאכול במסעדה. אבל הדבר המרכזי ביותר הוא שאנשים עם מוגבלויות יקבלו תחושה שרוצים אותם במקום אליו הם מגיעים, בלי מבטים או יחס של מסכנות אלא עם יחס מכבד. בסופו של דבר כולנו רוצים ליהנות, אז תנו לנו ליהנות כמו כולם".
ארוחות החושים מוצעות גם כפעילות מטעם העמותה אותה ניתן להזמין עבור קבוצות ואירועים סגורים. לחצו כאן לפרטים
לכתבה המלאה שהתפרסמה באתר וואלה! – לחצו כאן
