חדשות

מאת: אדר' שמואל חיימוביץ'

בתי הכנסת התפתחו ברבות השנים כמקום בו נפגש הציבור/הקהל היהודי לתפילה בצוותא במתכונת העוברת מדורי דורות. בית הכנסת שומר על הקהילה כגוף מאוחד בו כל אחד מרגיש את היותו, יחד עם משפחתו, חלק מהקהילה, בימי חול, שבתות וחגים.

בית הכנסת בנוי מאולם תפילה מרכזי ובצמוד לו עזרת הנשים.

לבית הכנסת שני מוקדים מרכזיים, ביניהם מחבר ציר. מוקד אחד הוא ארון הקודש ומוקד שני הבימה. סביב הבימה מסודרים המושבים כך שפני המתפללים פונים באופן כללי לירושלים (במיוחד אצל אשכנזים).

כל שבת, חג, ראש חודש ובימי שני וחמישי, מוציאים ספר תורה מארון הקודש, לפעמים גם שניים, פוסעים איתו אל הבימה וקוראים בו בפרשת השבוע או במקום הרלבנטי לאותו חג ומועד.

בבית כנסת אורתודוקסי אשכנזי פותחים את ספר התורה וקוראים בו כשהוא פרוס על שולחן משופע הקרוי "בימה".

עם השנים, הוגבהה הבימה בבתי כנסת רבים מעל המשטח העיקרי של אולם התפילה. פעולה זו באה לבטא ייחוד, מתן כבוד והגברת ההדר לתורת ישראל ומבוטאת בין השאר במושג "עליה לתורה". למצב זה תוצר לוואי – כבוד והערכה לגבאים, לחזן ולעולים לתורה.

חשוב לציין שאין דרישה הלכתית להגבהת הבימה.

משתוכנן באלקנה בית כנסת "מורשת יהודית", הוא כלל את הדרישות בחוק התכנון והבנייה לגבי ביצוע סידורים מיוחדים לנכים בבניין ציבורי ולפיכך הנגישות הבסיסית כבר הובטחה.

במסגרת דיונים מקדמיים התלבט הציבור בשאלות שונות. אחת השאלות שעלו: כיצד ניתן יהיה לכבד הורים קשישים, ובעתיד חברי קהילה שיתבגרו, בעליה לתורה כשבדרך עלול להיות להם מחסום/מכשול בצורת מדרגה אחת או יותר שיגרום לתחושת אין אונים, מסכנות והשפלה.

משהגעתי עם משפחתי ליישוב והצטרפתי לקהילה, הנגישות מביתי לבית הכנסת הייתה מרכיב מרכזי בבחירת המגרש. הבית נבנה בקרבת בית הכנסת ודאגתי מול הגורמים הרלבנטיים כי תובטח נגישות לבית הכנסת שהיה אז רק בשלבי גמר שלד. בין השאר, עניין הנגישות לבימה היה לרלבנטי ומיידי. בהיותי מתנייד בכסא גלגלים, הדרך היחידה לעלות לתורה באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי, הייתה על ידי היצמדות להחלטה על ויתור בניית בימה מוגבהת.

משנבחרתי לוועדת הבנייה החלטתי לתרום לקהילה את כישוריי כאדריכל ותכננתי את עיצוב הפנים של בית הכנסת. פעילותי זו באה במקביל לפעילותי כיו"ר ועדת הבנייה של בית הכנסת משלב בניית השלד ואילך.

בתהליך התכנון חיפשתי דרך לבטא באמצעים ארכיטקטוניים עקרונות שונים מתחום האמונה והתפילה בציבור כפי שהם מצויים ביהדות. עיצוב הפנים כלל את פנים בית הכנסת לרבות ארון הקודש, הבימה, עמוד החזן, התקרה האקוסטית, המושבים, מחיצת הפרדה של עזרת הנשים ועוד.

הבימה, כאחד המוקדים המרכזיים, מהווה דוגמה לשילוב אפשרי בין עקרונות תכנוניים, עיצוביים ודרישות פרוגרמטיות המכילות גם ראייה קהילתית/חברתית יחד עם תפיסות עולם אמוניות.

העקרונות המנחים היו:

· מוקד שני לארון הקודש וקצה לציר המחבר את שני המוקדים, מוקד המצוי בלב הקהל.

· כיכר וצומת למרחב גישה ותנועה אל מקומות הישיבה – שימוש רב תכליתי הן כבימה והן כמעבר.

· מינימום שטח שמאפשר תוספת כסאות.

· תחושת מרחב על ידי מינימום שטח מגע עם הרצפה: מקסימום שולחן, מינימום בסיס.

· מניעת הסתרה של ארון הקודש, החזן והדרשן מגוש המושבים המרכזי שמאחורי הבימה.

· ביטוי וייחוד שטח הבימה בגון נוגד לרקע, כחלופה להגבהה.

· הדגשת מקום הבימה גם בתקרה באמצעות שימוש באלמנטים אקוסטיים מעץ, כולל הדגשת הקשר בימה-ארון קודש.

· נגישות טבעית לכל מי שעולה לתורה, נגיש לעומד וליושב, מקום לברכיים של יושב בכסא גלגלים ולרגליים של העומדים.

· מרחב סביב השולחן לשני גבאים, קורא בתורה, העולה התורן לתורה ולזה שעלה לפניו.

· זוויות ראייה לספר התורה הפרוש, הן לעומד והן ליושב

· מפה מבד זהה לפרוכת שפרוסה על ארון הקודש, כמעטפת לשולחן, מבלי להסתיר את הצדדים בעלי העיצוב המיוחד.

· ניצול מקסימאלי של נפח הבסיס: ארון אכסון עם שתי דלתות ומגירה מאחור, שתי מגירות צד לשולחן עבור חומרים המשמשים את הגבאים ובימת עזר בגובה 15 ס"מ הנשלפת ממסד השולחן והמשמשת ילדים רכים השרים בסיום התפילה בשבתות וחגים "אנעים זמירות".

· ספסל ההלבשה של ספרי התורה מתוכנן ומעוצב כאלמנט משלים.

· חומרים רכים, עץ אלון טבעי בשילוב פורמאיקה של ריקועי נחושת.

· שימוש חוזר במרכיבים ובמוטיבים של ריהוט אולם התפילה, הכיסאות, עמוד התפילה ואפילו ארון הספרים.

· הכל תוך שמירה על חוזק ויציבות.

· ריהוט נייד – מאפשר גמישות אחזקה ותפעול.

בראייה לאחור, הושג כאן תכנון במושגים של עיצוב אוניברסלי, מבלי שהמתכנן היה מודע לעקרונות אלה בזמנו.

מעניין לציין שלאחר זמן, נבחרו גבאים שמצאו לנכון לחלוק על תפיסת עולם זו וביקשו להעביר באסיפת החברים של עמותת בית הכנסת החלטה להקים בימה מוגבהת. הצעתם נדחתה ברוב קולות מרשים… האם יש בכך לרמז על חיוניות חוק שוויון זכויות על מנת שתובטח השתלבות אנשים עם מוגבלות בקהילה? האם ניתן לסמוך רק על תבונת החברה ומנהיגיה?

הערות

שמואל חיימוביץ'  אדריכל ומתכנן ערים, בוגר הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. משנת 2001 , ממונה נגישות ארצי בנציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. מגיל 6 מתנייד באמצעות כסא גלגלים, עקב תאונת דרכים. עוסק בתחום הנגישות משנת 1983. 

תכנון המבנה: אדר' שלמה שפריר

זכרו – הבימה תוכננה קודם לחקיקת פרק הנגישות בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות!

הובטחו מקומות לאנשים המתניידים בכסא גלגלים כחלק מגושי המושבים.

התפרסם לראשונה במגזין עניין של גישה, גיליון אביב 2006

באדיבות עמותת שק"ל