היום, בדיוק לפני שנה, בתאריך 18/2/2018 אירע אסון נורא ואיום, מנוף ארור באתר בניה הצמוד למשרדי העמותה קרס על מכוניתה של נטע רוטמן ז"ל עם יציאתה מהחניון והרג אותה במקום !!!
נטע הובילה את מחלקת ייעוץ לנגישות של עמותת נגישות ישראל במשך שמונה שנים, במסגרת תפקידה קידמה את תקנות הנגישות השונות ובעיקר את הטמעת הנגישות באלפי מקומות ומאות ארגונים.
קידום הנגישות בישראל דורש כישורי מנהיגות – כאלה כמו של נטע. כאלה שאיפשרו לה לעמוד מול הנהלת חברה או במקרה של נטע לשבת בקולנועית ולשכנע בצדקת הדרך להנגשה. לשכנע שזה הדבר הנכון עסקית, חברתית, ותדמיתית ואפילו ניהול סיכונים נכון, ואם לא די בנימוקים אלה הרי זו גם חובה חוקית.
עבור נטע לא היה מדובר בעוד עבודה, מדובר בשליחות. כאדם עם מוגבלות היה ברור לנטע מה הן ההשלכות להצלחת במשימה שהוטלה עליה בנגישות ישראל על אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות.
לקולגות המקצועיות נטע הייתה מורשת נגישות שרות – מהידעניות והמקצועיות בתחום. נטע היוותה מקור ידע, ותמיד הייתה פתוחה לסייע, לתת מענה לשאלות ולהדריך מורשי / יועצי נגישות חדשים.
נטע היוותה מודל לדוגמא למיצוי החיים הטובים למרות המוגבלות. זה החל כבר בילדות בימים שלא ידעו מהו שילוב, נטע השתלבה באופן מלא בחינוך הרגיל ברמת אפעל והקפידה לעשות הכל ביחד עם חברי הכיתה מטיולים ועד פעילויות חברתיות. בתום הלימודים נטע התנדבה לצה"ל לחייל הרפואה כחיילת מן המניין. בהמשך למדה תואר ראשון באוניברסיטת באר שבע ותואר שני בניו יורק. עם חזרת ארץ ניהלה משרד פרסום ובתחנתה הבאה הגיעה לעמותת לנגישות ישראל.
לצד ההתפתחות האישית נטע תמיד הייתה פעילה חברתית ופעילה בספורט אתגרי. שם על מדרונות לפלאן הכירה את בן זוגה אלון מאורי. ביחד שניהם טיילו בארץ ובעולם ולא נרתעו מאף אתגר. נטע אהבה במיוחד את תחום המסעדות ואלה שולבו בכל טיול. ומסעדות רבות זכו לביקורת נגישות של נטע. כאשר נחשפה למקום לא נגיש פעלה שיונגש לטובת כלל האנשים עם מוגבלות.
מהיום הנורא פעלנו בעמותה להנציח את זכרה בדרך מיוחדת.
שיפצנו והרחבנו את משרדה של נטע והפכנו אותו לחדר ישיבות של העמותה. קראנו לחדר הישיבות "החדר של נטע", את החדר הנגשנו באופן מלא בסיוע האדיב של חברת אורטופון, גבע אדר וחיים קמחי.
על הקיר הגדול נתלתה תמונה ברוחב שניים וחצי מטר ובגובה מטר וחצי – תמונה של האמן, בנצי רוטמן, אבא של נטע. תמונה על בד קנבאס מתוח עם צבעי שמן.
בציור יש ניסיון להדגיש אלמנטים שאפיינו את חזונה ואת חזון עמותת "נגישות ישראל" – כל בני אדם האדם נולדו שווים, קידום הנגישות, השוויון והשילוב, בדרך אופטימית ומאפשרת. כמו כן יש בציור ניסיון לבטא, ולו במעט, את נטע והאירוע הטראגי שגדע את פועלה.
בציור ניתן את הלוגו של "נגישות ישראל" ואנשים הפוכים, דבר היוצר תחושה של שני חלקים שווים והיפוכם היוצרים שלמות אחת. עוד משולבים בציור סמל העמותה והאו"ם, תמונת נטע ושעון שמחוגיו נעצרו בשעה 16:38 שעת התאונה ומותה של נטע.
בנוסף משולבים המילים "אנושי" , "עזרה" , "ביחד", ונעשה שימוש בצבעים ,הצהוב – שמש, אור, אופטימיות שאפיינו את נטע, דרכה ופועלה, הכחול – שמים, מים, אינסופיות וצבעי המותג של עמותת נגישות ישראל, האדום – דם, חידלון, והבלתי צפוי – האסון הטראגי.
בנצי רוטמן, אביה של נטע ז"ל, לצד הציור בחדר הישיבות
התמונה עצמה הונגשה במגוון דרכים: כתב מובלט, שפה פשוטה, תמונה מובלטת למישוש, ברייל וקובץ קולי.
האובדן והכאב עצומים, ונטע חסרה לכולנו בעמותה מאוד,
עמותת נגישות ישראל מחייבת להמשך דרך הנגישות של נטע להנגשת ישראל.
יהי זכרה ברוך!
אולי יעניין אותך גם:
