מדינת ישראל מחויבות לאמנת שוויון זכויות הבינלאומית עבור אנשים עם מוגבלויות, ולחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. במסגרת חקיקת הנגישות קיימות תקנות נגישות למבני מגורים חדשים –אלה עוסקות בהנגשת שטחי הציבור ולא בתוך הדירות. בנוסף יש תקן ישראלי 1918 חלק 2.5 העוסק בנגישות הסביבה הבנויה לעניין יחידות דיור נגישות ויחידות דיות בנות התאמה.
מעניין להכיר שיש מדינות בעולם כדוגמת ספרד ששם החוק מחייב נגישות בבניית דירות פרטיות גם של פנים הדירה בדגש על רוחב דלתות, מעברים וחדר שירותים ואמבטיה (בנוסף לשטחים הציבוריים – הכניסה, חניות, מחסנים, לובי, מעליות, חדרי כושר, בריכה..).
בישראל יש מיליון וחצי אנשים עם מוגבלות – 18 אחוז מהאוכלוסייה. מוגבלויות נוצרות כל הזמן – חלקם נולדים עם מוגבלות, חלקם נפצעים, חלקם חולים – גם להם מגיע לשכור דירה.
קיים צורך אדיר בדירות נגישות המותאמות לזכאים עם מוגבלות.
עלות הנגשה מראש הינה מזערית ושולית לעומת הנטל הכלכלי של הנגשה בדיעבד – כך שזה נכון גם מבחינה כלכלית וחסכון עלויות עתידיות למדינה.
אי הנגשת דירות מהותה אפליה הלכה למעשה.
דיור זו זכות בסיסית לכולם אבל קריטית ומהותית שבעתיים לאנשים עם מוגבלות.
נגישות ישראל מברכת את המיזם ברמה העקרונית ורק במידה והוא מכליל מראש גם פתרון של דירות נגישות לאזרחים עם מוגבלות. אבל לא יתכן שנכון ל 2021 ,תקודם הצעת חוק חשובה ביותר, למיזם כה אסטרטגי תוך אפליה מובנית, מראש ובאופן בוטה של ציבור האזרחים עם מוגבלות.
במסגרת עדכון החקיקה חייבים לשנות ולעדכן כך ש:
-
לדרוש התניית המהלך בנגישות החלקים הציבוריים במבנים כחלק מתקנות נגישות למבנה מגורים חדש.
-
אבל גם דרישה ל 20 אחוז דירות נגישות לפי הנחיות התקן הישראלי בנושא 5568 חלק 5.2
-
יש להגדיר את אופן מסירת הדירות המונגשות לאזרחים עם מוגבלויות ניידות ועיוורים בלבד, ה 20 אחוז ישווקו לאלה שהם עם 80 אחוזי נכות בניידות או בעלי תעודת עיוור, במידה ואין ביקוש ימסרו ליתר המבקשים.
לסיכום
חייבים עדכון התקנות כך שיכללו דירות נגישות לאנשים עם מוגבלות.
