סעיף 1(4) לחוק העיקרי אוסר פרסום העלול לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
בולטת בהעדרה הוראה בחוק העיקרי, האוסרת על פרסום העלול לבזות אדם בשל גילו, דבר המאפשר,על פניו, את אותו פרסום.
חשיבותו הרבה של האיסור על לשון הרע הוכרה כבר במקורותינו – איסור "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט, טז) והעובדה שחכמי ישראל אף ראו בלשון הרע "עוון גדול וגורם להרוג נפשות רבות מישראל" (רמב"ם, הלכות דעות , פרק ז, הלכה א), ממחישים את החומרה שבעבירת לשון הרע.
הצעת החוק באה לפתור את הלקונה בעניין לשון הרע לגבי קשישים ולהסדיר בחוק העיקרי את האיסור על פרסום דבר העלול לבזות אדם בשל גילו.
הקשישים בישראל מהווים את אחת האוכלוסיות החלשות, דבר שגורם לעיתים תכופות להפליה של אוכלוסיה זו מחמת גיל, לפגיעה בזכויותיהם של אותם קשישים ולפגיעה בכבודם העצמי.
על מנת לנסות ולמזער תופעות אלה, להגן על כבודם של הקשישים, להטמיע ערכים של כיבוד הזקן בקרב הציבור ועל מנת למנוע מצב בו יפורסם דבר שיש בו משום ביזויו של אדם מחמת גילו – מוצע לציין בחקיקה, בצורה מפורשת, את האיסור על לשון הרע בשל גילו של אדם (דבר שלא קיים, כאמור לעיל, בחוק העיקרי, במתכונתו הנוכחית).
הצעת חוק של מספר חברי כנסת
