הצעת חוק זו באה לאסור על מעביד להפנות אדם לבדיקה רפואית ולדרוש ממנו לוותר על סודיותו הרפואית במסגרת בדיקת התאמה לעבודה אלא במקום שהבדיקה או המידע נדרשים מכוח חיקוק או על פיו או נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה אישרה זאת כי מצאה שבדיקת ההתאמה נדרשת מאופיים וממהותם של התפקיד או המשרה להם מועמד, וזאת מתוך הנחה כי הסכמה לבדיקה רפואית וויתור על סודיות רפואית במצב זה אינם נעשים מתוך רצון חופשי מלא.
מעסיקים רבים מחייבים את המועמדים לעבודה, במסגרת הליך המיונים, בחתימה על מסמך הסרת סודיות רפואית או בהפניה לבדיקה רפואית. לעיתים קרובות המסמך הוא חלק בלתי נפרד מהליך פרוצדוראלי כללי, שההחתמה עליו נעשית בלא בחינת חיוניותו. במצב דברים זה, נאלצים חולים במחלות הסובלות מדעות קדומות, אשר אין בהן כל מניעה להמשך עבודה, לחשוף את דבר מחלתם בפני המעסיק העתידי ולעיתים אף להידחות מפאת מצבם הרפואי. לכאורה, החתימה על הסכם שכזה אמורה לנבוע מהסכמה חופשית של המועמד, אך לא כך הדבר בפועל. למעשה, החתמה על מסמך זה נעשית מתוך הבנה של המועמד, כי אי-הסכמה משמעותה אי קבלה לעבודה, גם אם אין זה ההסבר שיתקבל מהמעסיק. במעמד קבלה לעבודה, כאשר מצד אחד עומד המעסיק העתידי ומן הצד השני המועמד, אין בחתימה על ויתור סודיות או בהסכמה לפנות לבדיקה רפואית הסכמה אמיתית מתוך רצון חופשי וגמירות דעת, וניתן לראות במצבים אלה סוג של כפיה.זכות הפרטיות היא אחת מזכויות היסוד המוגנות במשפט הישראלי. בשנת 1981 נחקק חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981, שקבע סנקציה פלילית ואזרחית גם יחד, במקרים בהם פגע אדם בפרטיותו של רעהו. בשנת 1992 כשנחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, העלה המחוקק את זכות זו לדרגה של זכות יסוד.
אחד התחומים בהם הושם דגש של ממש לחשיבותה של הפרטיות הוא בתחום הסודיות הרפואית. נהיר לכל, כי לא יתקיים טיפול רפואי הולם, בלא הבטחת פרטיותו של המטופל. לפיכך ישנו צורך בחוק האוסר במפורש על הפנייה לבדיקה רפואית ולויתור על סודיות רפואית במסגרת בדיקת התאמה לעבודה, אלא כאשר קיים צורך אמיתי לכך.
