תרופות מניעה, מקדימות להתפרצות מחלה, אשר יש בכוחן למנוע התפרצותה או להקטינה, זוכות אך לחלק קטן מתקציב סל הבריאות בשנים האחרונות. המצב דומה אף בכל הנוגע לתרופות אבחון, דהיינו תרופות וטכנולוגיות המאפשרות גילוי מוקדם של מחלה, כך שניתן לטפל בה בתרופות מניעה, וכך גם בנוגע לשיקום חולים, בתום הטיפול התרופתי. הדבר נובע מן העובדה שחלק הארי של הסל, מיוחד מדי שנה לתרופות שיש בכוחן לרפא סרטן, סוכרת וכדומה.
התפיסה בשנים האחרונות הולכת לקראת ההכרה כי גילוי מוקדם של הסכנה לחלות וטיפול מונע, יכולים להקטין באופן ממשי את התפרצויות המחלה, לחסוך סבל מחולים פוטנציאליים רבים, ולחסוך שיעור נכבד מתקציב הסל. הדבר נכון אף בכל הנוגע לתרופות וטכנולוגיות של שיקום חולים, המאפשרות להשלים את הטיפול בחולה כך שהוא יכול לשוב אל מעגל האזרחים הבריאים והפעילים ואינו נושא על גופו את שרידי המחלה.
כמו כן, החולים במחלות יתומות, דהיינו מחלות נדירות ששכיחותן קטנה ביותר בחברה הכלל עולמית, ובישראל בפרט, אשר בשל ההכרה המצומצמת בהן אין החולים זוכים לזכויות ולהקלות, אינם זוכים לכך שהתרופות עבור מחלות אלו ייכללו בסל הבריאות, על פי רוב.
החוק המוצע בא לחלק את סל הבריאות לתת-יחידות, כאשר באופן מובנה, מראש, ייוחד מדי שנה אחוז אחד משיעור ההוספה השנתית לסל, לטובת תרופות למחלות יתומות, 6% ייוחדו לתרופות מניעה ו- 8% ייוחדו לטובת תרופות וטכנולוגיות אבחון ושיקום. 85% הנותרים ישמשו, כפי שנעשה כיום, למימון תרופות וטכנולוגיות מצילות חיים, כנהוג, בהתאם להחלטת הגורמים המקצועיים המוסמכים.
