במדינת ישראל קיימות קבוצות חולים במחלות נדירות (כדוגמת מחלת ניוון שרירים (A.L.S), מחלת גושה, מחלת פומפיי, תסמונת טורט, מחלת פברי וכיוצא בזה). מחלות אלה אינן שונות כלל מהמחלות הקשות אליהן מתייחס חוק זה, לעיתים אף נכללות בתוך רשימת המחלות הקשות שקבע שר הבריאות.
בישראל לא קיימות הגדרות ברורות למחלה יתומה ו/או קריטריונים ברורים לבחינת כניסתן של תרופות יתומות לסל התרופות, וזו מונע הכנסתן לסל התרופות כמו גם למנגנון המימון המוצע בסעיף 19א הנ"ל, בתחרות מול התרופות האחרות, הנפוצות יותר.
הצעת חוק זו מאמצת הגדרה ביחס למחלות יתומות אשר הוחלה לראשונה בארה"ב (The Orphan Drug Act–1983), ואשר אומצה אף במדינות אחרות דוגמת יפן, אוסטרליה, ומדינות האיחוד האירופי.
בהעדר מימון ציבורי לתרופות אלו נדרשים החולים לממן את מלוא הטיפול, וכתוצאה מכך מתקשים ברכישת תרופות אלה ונמנעת מהם קבלת טיפול רפואי הולם גם כאשר קיימות תרופות מתאימות למחלתן. התיקון המוצע קובע הסדר מימון, בדומה להסדר שקיים למחלות קשות, לפיו קופות החולים מקבלות מהמדינה כספים לפי מספר החולים במחלות יתומות בכל קופת חולים.
הצעת חוק זו מבקשת להבהיר, כי הסדר זה חל גם ביחס למחלות יתומות, אף אם הן מחלות קשות, כאמור לעיל, ועל אף שהתרופה מספקת מענה לחולים בודדים.
הצעת חוק של ח"כ שלי יחימוביץ
