תכניות "שירותי בריאות נוספים" (להלן – "שב"ן") המוצעות למבוטחי קופות החולים עפ"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, מאפשרות למבוטחי הקופה לרכוש ביטוח רפואי נוסף, המרחיב את היקף "סל הבריאות" לו הוא זכאי, מעבר ל"סל הבריאות" הבסיסי המוקנה לכל תושב במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
למעלה מ-80% מתושבי המדינה מבוטחים במסגרת תכניות השב"ן וחלקם אף מבוטחים בנוסף לכך בביטוחים משלימים פרטיים. שיעור זה של מבוטחים, הופך שירות זה לשירות ציבורי לכל דבר ועניין. הוא משרת את הרוב המכריע של הציבור בישראל, יש להתייחס אל השירות הניתן במסגרת תכניות אלו כשירות לציבור ובמסגרת זו להטיל עליו לפעול בתוך המסגרת הראויה לשירות הניתן לציבור ולא כשירות פרטי הניתן לחלק מצומצם מן הציבור.
במצב הקיים כיום, מוגבלת האפשרות של מבוטחי הביטוחים המשלימים לקבל את סל השירותים הנוסף המובטח להם ברשימת שירותי השב"ן או חלקים ממנו, למוסדות ובתי חולים פרטיים בלבד. בכך נפגעת זכותו של המבוטח לחופש בחירה בכל הקשור למקום בו יינתן השירות ובידי מי יינתן השירות. הדבר מונע מחלקים רחבים בציבור לממש זכויות שרכשו במיטב כספם במשך שנים. במיוחד אמורים הדברים לגבי האוכלוסייה בפריפריה, שם אין בנמצא בתי חולים פרטיים. מן הראוי להבטיח כי כל השירותים הנכללים בשב"ן ובכלל זה בחירת רופא מנתח, יהיו זמינים לכל האוכלוסייה הזכאית על פי השב"ן לקבלה ללא תשלום נוסף.
הניסיון להבחין בין בתי חולים פרטיים וציבוריים לפי הבעלות עליהם הוא חסר כל משמעות עקרונית ומעשית. מעשית מזה שנים רבות שבתי חולים פרטיים בישראל נותנים שירותים ציבוריים בסיסיים לקופות חולים ומנגד בתי חולים ציבוריים נותנים גם שירותים נוספים שמחוץ לסל הציבורי הקרויים שירותים פרטיים. עקרונית ומעשית לא זהות הבעלים של בית החולים קובעת את אופיו ואת מהות השירותים שניתנים בו ותנאיהם. בדרך כלל אין גם הצדקה להפלות בין בתי חולים בשל זהות הבעלות בהם. הכללים ואמות המידה צריכים להתייחס לשירותים עצמם ולתנאים בהם הם ניתנים לציבור ולא לזהות הבעלים של המוסד שנתן אותם. יש להבטיח כי כלל תושבי המדינה יקבלו שירותים רפואיים ציבוריים טובים וכי ניתן יהיה גם לקבל שירות רפואי ציבורי על פי השב"נים של הקופות בבתי חולים ציבוריים.
שלילת הזכות לקבלת כל שירותי השב"ן בבתי החולים הציבוריים, גורמת להרחקה הן של הרופאים הבכירים והן של המטופלים מבתי החולים הציבוריים, הנמצאים תחת פיקוח וסטנדרטים מחמירים של משרד הבריאות, אל מוסדות פרטיים שאינם תחת פיקוח.
שלילת הזכות לקבלת כל שירותי השב"ן בבתי החולים הציבוריים, יוצרת תמריץ לרופאים להתרחק מבתי החולים בשעות אחר הצהרים והערב ולא להיות בסביבת המאושפזים והמנותחים בבתי החולים.
שלילת הזכות לקבלת כל שירותי השב"ן בבתי החולים הציבוריים, גורמת להסטת ההוצאה המוקצית על ידי הקופה, באמצעות השב"ן, למימון קבלת טיפול רפואי בשב"ן, לידיים פרטיות ואל מחוץ לקופה הציבורית, שהרי כל הכנסה היוצאת מן המוסדות הציבוריים, מחייבת השלמה באמצעות צמצום שירותים או השלמת התקציב על ידי ייקור השירות הניתן.
שלילת הזכות לקבלת כל שירותי תכנית השב"ן במוסדות ציבוריים, פוגע באוכלוסייה הרחבה הנזקקת לבתי החולים הציבוריים ונהנית משירותיהם אך נאלצת לפנות לבית חולים בבעלות פרטית רק משום שרצונה לממש ביטוח משלים או שב"ן אותו רכשה במיטב כספה במשך שנים.
מטרת הצעת החוק היא להביא לכך, שכל השירותים הנכללים במסגרת התכנית לשירותים נוספים, יוכלו להינתן גם בכל מוסד ציבורי ולא רק במוסד פרטי.
