מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 – שכותרתו "הטבות סוציאליות" – נחתם הסכם בין המוסד לביטוח לאומי לבין המדינה (משרד האוצר), לפיו ניתן להלוות לנכה כספים לרכישת רכב וכן תשלום קיצבה לניידות. דא עקא, שההסכם מגדיר מוגבל בניידות (סעיף 2 להסכם) רק מי שמלאו לו שלוש שנים ולא עבר את גיל 65, והוועדה הרפואית קבעה לו אחוזי מוגבלות בניידות.
במצב הקיים המוסד לביטוח לאומי איננו יכול לתת הטבות למי שעבר את הגיל הנקוב, היינו 65. לשמחתנו, הודות למערכת הבריאות, תוחלת החיים במדינת ישראל היא ברמה גבוהה, ואנשים קשישים זוכים בה לאריכות ימים ולפעילות גם מעבר למעגל שנות העבודה הפורמאלי.
מוגבלים בניידותם שהיו זכאים לגמלת ניידות לפני הגיעם לגיל 65, וכן אנשים שהפכו למוגבלים בניידותם לאחר גיל 65, אשר מבקשים להמשיך באורח חיים עצמאי למרות כל הבעיות גם לאחר גיל 65 – אין להם מושיע והריהם נופלים כנטל על החברה, במקום לזכות אף הם בהטבה סוציאלית.
