בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, נקבע שמענק שארים ייכלל בתוך "הגמלאות הגבייתיות" גמלאות אשר ממונות הן על ידי הממשלה (כפי שקובע סעיף 32א(1)) והן מכספי המיסוי של האזרחים עצמם (כפי שקובע סעיף 342). למרות זאת נוצרת בחוק סתירה משום שסעיף 310 לחוק קובע כי למענק פטירה זכאים רק בני משפחתו של אדם שבטרם מותו קיבל את אחת מהקצבאות הבאות: זקנה, שארים, נכות בדרגת 50% לפחות, וקצבת תלויים (נכות שנגרמה בעבודה).
הסתירה שנוצרת היא שמצד אחד הציבור כולו משלם מיסוי למענקי וקצבאות שארים אולם מצד שני הקבלה של מענק שארים מותנית בקבלת קצבאות מוקדמות מהביטוח הלאומי, ולא ניתנת אוטומטית למשפחות של נפטרים.
על כן מוצע לשנות את סעיף 310 ולקבוע שמענק שארים (מענק חד פעמי המשולם ישירות למשפחת הנפטר עבור דמי קבורה) יוענק לכל משפחת אבלים, ללא התניה בקיומן של מענקים קודמים.
לדוגמא במצב בו נפטר ילד מתחת לגיל 18 במיתה שלא נובעת מתאונת דרכים או פעולות איבה אלא במיתות של אלימות או מוות טבעי, לא זכאים הורי הילד לקבל מענק שארים מכיוון שהוריו של הילד לא קיבלו שום קצבה מוקדמת עבורו, כך לא רק שהם נושאים את הסבל הנפשי מאובדן הילד הם גם לא מקבלים את הקצבה שתסייע להם בקבורתו, וזה בנוסף להוצאות הרבות הכרוכות בפטירתו של הנער.
הצעת חוק של חברי הכנסת דוד אזולאי ואחרים
