אחד האתגרים המרכזיים שעל מדינות העולם להתמודד עמם הוא התבגרות האוכלוסייה. בשנים הבאות צפויה עלייה ניכרת בשיעור המבוגרים באוכלוסייה ועמה ירידה תלולה בשיעור ההשתתפות של אוכלוסייה זו בשוק העבודה. לפי נתוני ה- OECD אם לא יתרחשו שינויים בשוק העבודה ובתוכניות הפרישה יוכפל שיעור המבוגרים שמחוץ לשוק העבודה עד לשנת 2050.
בשנים האחרונות ישנה עליה מתמדת בתוחלת החיים, עליה זו בתוחלת החיים הביאה לגידול במספר המבוגרים באוכלוסיה בישראל. דא-עקא, שאוכלוסיית המבוגרים אינה זוכה לשמור על יחסה באוכלוסיה בכל הנוגע לשיעור השתתפותה בשוק העבודה אצל עובדים שגילם עולה על 55, זאת אפילו בהשוואה למדינות מפותחות אחרות בעולם.
חשיבותם של עובדים מבוגרים כמשאב לשוק העבודה, באה לידי ביטוי ביתרונות היחסיים שהם מביאים איתם, בדמות ניסיון ובגרות לעומת עובדים צעירים יותר, שעות פנאי רבות יותר להקדיש לעבודה ופחות בעיות של עובדים צעירים שנאלצים לצאת באופן תכוף למילואים, חופשת לידה, או לכל עניין משפחתי שנוגע לחיי המשפחה וניהולה.
שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל הוא נמוך משמעותית לעומת רוב המדינות המפותחות, בבריטניה שיעור ההשתתפות עומד על 63.5%, בשבדיה על 65% ובאוסטרליה על 65.7%, זאת כאמור לעומת שיעור השתתפות של 56.7% בישראל
לתהליך שלילי זה יש תוצאות רבות שמתאפיינות בקשיים אישיים של אותם עובדים לשוב ולהשתלב בשוק העבודה מחד ובקשיים של המדינה לממן ולסבסד את אותם עובדים שנפלטו משוק העבודה במישור החברתי והסיעודי, אם באמצעות תשלום דמי אבטלה מכבידים ואם באמצעות תשלום קצבת הכנסה במהלך כל התקופה בה העובדים נמצאים מחוץ לשוק העבודה.
נוכח האמור לעיל, הצעת חוק זו באה לעודד את שילובם של עובדים מבוגרים העולים על גיל 55 בשוק העבודה באמצעות מתן תמריץ למעסיקים שידרשו להפריש סכומים נמוכים יותר למשך שלוש שנים (50% פחות בהפרשות הביטוח הלאומי), ממה שידרשו להפריש לביטוח לאומי אצל עובד צעיר יותר, ובתנאי שהעובד המבוגר לא עבד במשך 12 חודשים שקדמו להעסקתו אצל אותו מעסיק.
הצעת חוק של ח"כ גלעד ארדן
