פרק י' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, שענינו תשלום גמלאות סיעוד, קובע כי גמלת סיעוד שזכאי לה מי שתלוי בזולתו בפעולות היום יום- לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית – ניתנת כגמלה בעין, כלומר, כשירות, ולא בדרך של תשלום גמלה בכסף לזכאי. ככלל, הגמלה משולמת לחברות נותני שירותים אשר נותנות את שירותי הסיעוד לזכאי.
מוצע לאפשר בחינה מחדש של העקרונות שנקבעו בחוק לפני כשני עשורים בניסוי בו יתאפשר, למי שחפץ בכך, לקבל את גמלת הסיעוד בכסף.
מוצע שהניסוי יערך לתקופה של שנתיים ובאיזורים, שמספרם לא יעלה על ארבעה, שייקבעו בידי שר הרווחה.
מוצע, כי הגמלה תשולם בשיעור של 80% משיעור הגמלה המשולמת כיום לנותני השירותים ולגבי זכאים המקבלים שירותי סיעוד בפועל, מידי מטפל שאינו בן משפחתו.
כן מוצע להסמיך את המוסד לביטוח לאומי לשלול את התשלום לפי התכונית הניסיונית ולחזור ולשלם גמלה בעין, אם קבע כי שירותי הסיעוד הניתנים לזכאי אינם עונים על צרכיו.