בסעיף 5א לחוק הסדרת מקומות רחצה התשכ"ד–1965 (להלן – חוק הסדרת מקומות רחצה), נקבע כי מקום מרפא הנתמך על ידי המדינה ורשות מקומית, יחוייב להסדיר גישה לאנשים עם מוגבלות, וכן יחוייב לקיים מינימום של שעות פעילות נפרדות לנשים ולגברים.
חוק הסדרת מקומות רחצה מתייחס למקום מרפא בלבד, כאשר הגדרת "מקום מרפא" כוללת בריכות, מעיינות ומרחצאות, ואינה כוללת מקום המיועד לפעילות ספורטיבית אחרת כגון מכוני כושר או מקומות בריאות אחרים הנדרשים אף הם במידה רבה לשיקום הנכה.
כך גם ההכרה בזכותו של אדם דתי לשעות פעילות נפרדת בבריכה, לא מחייבת מקומות העוסקים בפעילויות ספורט אחרות שבהם המדינה מתנערת מחובתה לאפשר גם לאדם דתי להשתתף.
מוצע להרחיב את ההוראה הקבועה בסעיף 5א האמור גם על מקומות המציעים פעילות ספורטיבית אחרת הנתמכים על ידי המדינה והרשות המקומית, וזאת באמצעות תיקון לחוק הספורט הקובע הוראה כאמור. כן מוצע להוסיף להגדרת "מקום מרפא" בחוק הסדרת מקומות רחצה גם סאונה יבשה או רטובה.
