חוק העונשין, התשל"ז–1977, מכיר בארבע דרגות חומרה של עבירות אלימות (מהקל לכבד): עבירת התקיפה הקבועה שעונשה שנתיים מאסר הקבועה בסעיף 379; עבירת הפציעה שעונשה שלוש שנות מאסר הקבועה בסעיף 334; עבירת התקיפה הגורמת חבלה ממשית שעונשה שלוש שנות מאסר הקבועה בסעיף 380; ועבירת החבלה החמורה שעונשה שבע שנות מאסר הקבועה בסעיף 333.
מכת האלימות הקשה, שממנה סובלים במיוחד קטינים וחסרי ישע, הולכת וגוברת עד כדי חבלות חמורות.
החמרת העונשים באופן משמעותי, תוביל להרתעה ותעביר מסר חינוכי כי מדינת ישראל מוקיעה עבירות אלו ורואה בהן עבירות חמורות.
סימן ו1 לפרק י' לחוק העונשין עניינו פגיעה בקטינים ובחסרי ישע; סעיף 368ב המצוי בסימן זה קובע כבר כיום נסיבות מיוחדות של תקיפת קטין או חסר ישע, אם התקיפה גרמה לקטין לחבלה של ממש (במקום שלוש שנות המאסר הקבועות בסעיף 380, חמש שנות מאסר). כמו כן, קובע הסעיף כי אם התקיפה גרמה לחבלה חמורה, יהיה העונש שבע שנות מאסר; ואולם, לעניין זה לא מחמיר הסעיף את הענישה, מאחר שזהו העונש הקבוע ממילא בסעיף 333 לחבלה חמורה. יצוין, כי בסעיף זה קבועים עונשים מחמירים עוד יותר, אם העבירה בוצעה על ידי האחראי על הקטין או חסר הישע.
אשר על כן, מוצעים התיקונים הבאים לגבי תקיפת קטינים או חסרי ישע (שלא בידי האחראי עליהם):
התוקף קטין או חסר ישע, עונשו לא יהיה עד שנתיים כקבוע בסעיף 379 אלא עד שלוש שנים, וזאת על דרך קביעת נסיבה מחמירה בסעיף 382 שעניינו נסיבות מחמירות לתקיפות שונות.
הפוצע קטין או חסר ישע, עונשו לא יהיה עד שלוש שנים כקבוע בסעיף 334 אלא עד ארבע שנים, וזאת על דרך קביעת נסיבה מחמירה בסעיף 335 שעניינו נסיבות מחמירות לעבירת הפציעה.
החובל חבלה חמורה בקטין או בחסר ישע, עונשו יהיה עד שמונה שנים, ולא שבע כפי שקבוע היום בסעיף 368ב, שהרי זהו ממילא העונש המירבי על חבלה חמורה בכלל.
יצוין, כי הגורם חבלה של ממש לקטין או לחסר ישע, עונשו יישאר כפי שקבוע כבר כיום בסעיף 368ב והוא עד חמש שנות מאסר.
בנוסף, מוצע לקבוע כי דינו של מי שמבצע אחת מארבע העבירות האמורות בקטין או בחסר ישע, ולעניין זה אין זה משנה אם בוצעו על ידי האחראי עליו, יהיה העונש לפחות בחלקו, אם לא כולו, מאסר בפועל. ואולם, בית המשפט יוכל לקבוע כי המאסר יהיה כולו על-תנאי מטעמים מיוחדים.
