בעידן הטכנולוגיה המתקדמת, גילם הממוצע של בני האוכלוסייה המבוגרת בישראל הולך ועולה משנה לשנה ועימו גם מספרם. רגישותם של אוכלוסיה זו למחלות ולליקויים בריאותיים, ביחד עם גידולה המתמיד, גוררים, מטבע הדברים, גם גידול במספר הנזקקים לטיפול ע"י שירותי הבריאות והסעד.
טיפול יעיל באוכלוסיה זו מן הראוי שינוהל ויפוקח ע"י גוף אחד וירוכז בידיו, אולם תחת זאת הוא מפוצל כיום בין רשויות ממלכתיות שונות אשר לכל אחת תחום אחריות מוגדר. חלוקה זו של תחומי אחריות בין הגורמים השונים, כגון, משרד הבריאות, משרד העבודה והרווחה, משרד השיכון, משרד הקליטה והמוסד לביטוח לאומי אינה משרתת את טובת הזקן ויוצרת מצבים שבהם רבים מקרב בני אוכלוסיה זו "נופלים בין הכיסאות" – בהעדר כתובת אחת ברורה לפניותיהם ולטיפול בבעיותיהם.
לא זו אף זו, הן משרד התמ"ת והן משרד הבריאות מבחינים בין קשישים תשושי-נפש לבין קשישים סיעודיים ולבין קשישים עצמאיים. הבחנה זו, שאבד עליה הכלח ושאינה עומדת במבחן המציאות, גורמת לטילטולם הפיזי והבירוקראטי של בני האוכלוסייה המבוגרת בין המחלקות והגופים השונים ובכך מסבה להם ולמשפחותיהם עוגמת-נפש רבה ומחריפה את סבלם, אשר בלאו הכי הינו רב – וכל זאת לריק.
הבחנה מלאכותית זו אינה יעילה למדינה ובוודאי שגם לא לבני אוכלוסיה זו. במציאות זו, בה הם מושלכים מדחי אל דחי, מקבלת האמרה: "אל תשליכני לעת זקנה" משנה תוקף ומחייבת לפעול לשינויים – הן של התפיסה והן של המצב הקיים גם יחד.
מוצע בזאת להקים רשות סטטוטורית אשר ירוכזו בידיה כל הסמכויות לטיפול בזקן למען תוכל להתמודד בכל המישורים עם האתגרים שהאוכלוסייה המבוגרת מציבה בפניה, ובפני החברה הישראלית בכלל, בערבן של המאה והאלף הבאות ולפעול למתן הטיפול הטוב ביותר האפשרי – לו ראויים וזקוקים בני אוכלוסיה זו היום אף יותר מתמיד.
הצעת חוק של חבר הכנסת משה כחלון
