סעיף 63א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק) מאפשר הקמת מעונות לחוסים, לרבות נכי נפש ומשתמשים בסמים, בכל אזור המיועד על פי תוכנית למגורים.
במסגרת החוק, לא נקבעו כל מנגנונים לאיזון בין האינטרס לשיקום החוסים לבין האינטרסים של התושבים המתגוררים במקום, ולוועדה המקומית לא ניתן כל שיקול דעת במתן ההיתר למגורי חוסים.
בנסיבות אלו, באי מתן אפשרות לוועדה המקומית להפעיל שיקול דעת בטרם יפתח מעון חוסים באזור מגורים, גלומה פגיעה בזכויות יסוד.
על כן מוצע להגביל את האפשרות לקבלת ההיתר בשתי דרכים: האחת, הגבלת מספר מגורי החוסים בבנין לשלושה, בין אם הבניין מאוכלס ובין אם לאו, זאת בניגוד למצב כיום בו קיימת הגבלה לשישה חוסים רק בבנין מאוכלס. השניה, מתן שיקול דעת לוועדה לקבוע כי על אף שאזור מסוים מיועד למטרת מגורים ועל כן כולל היתר למגורי חוסים, הוא איננו ראוי למגורי חוסים משיקולים שונים, כדוגמת שיקולי טובת ציבור תושבי האזור, ריבוי מגורי חוסים באותו אזור, קרבת מגורי החוסים למוסד חינוך וכד'.
הצעת חוק של חברת הכנסת נאדיה חילו
