במדינת ישראל קיימים מפעלים מוגנים רבים, אשר מספקים עבודה, הכנסה כספית ותחושת כבוד עצמי לאוכלוסיות רבות הלוקות במגבלות גופניות, מנטליות או רגשיות; מפעלים אלו אשר אינם יכולים להתמודד בתחרותיות שווה בשל קשיים ברורים הנובעים ממגבלות עובדיהם ועל כן מתקשים להתקיים;
מפעלים אלו מסתמכים, כדי לשרוד, על מענקי האוצר והופכים בעצם לנטל יקר, שעולה למדינה ממון רב, ושאינו מניב למדינה תמורה ריאלית; מענקי האוצר אינם מספיקים כדי לשלם שכר מינימום לכל עובדי המפעל המוגן; על כן, התקבל תיקון מס' 2 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז– 1987 שמאפשר להפלות
בין עובד עם מגבלות לעובד שאין לו מגבלות; מעבר לכך, מצב זה יוצר אצל חלק מהעובדים, אלה
המכירים במצבם, תחושת חרדה ואי יכולת לפתח בטחון לאור ידיעתם כי מקום עבודתך מצוי בקשיים באופן רציף; הדבר מביא לפגיעה קשה בהתפתחותם וביכולתם להשתלב בצורה הטובה ביותר בחברה.
היתרון ביישום הצעת החוק – התיקון יהפוך את המצב המתואר לעיל ויביא לכך שהמדינה, במקום לתת נדבות, תספק למפעלים באמצעות רכישת תוצרתם בצורה מכובדת ומעודדת יצרנות תוך הענקת אופק פיננסי למפעלים ולעובדיהם המסורים; המדינה תקבל תוצרת במחיר ובאיכות זהים ואילו העובד יזכה לבטחון כלכלי ולשכר ראוי וכל זאת ללא כל עלות נוספת למדינה; עוד נוסיף כי מצב של תחרות כלכלית תביא מפעלים אלו להתייעלות.
הבסיס המשפטי- חוק חובת המכרזים, התשנ"ב–,1992 הינו המקום הטבעי להטמעת תהליכים של אפליה מתקנת לאור סעיף 2(ב) המעניק אפליה מתקנת לעסק בשליטת אישה, וסעיף 3א המעניק העדפה לעסקי הנמצאים באזורי עדיפות לאומית ובשטחי יהודה ושומרון.
