מטרת ההצעה למנוע בזבוז בהוצאה הלאומית לבריאות בשל הקמה ואחזקה מיותרת של תשתיות למתן שירותי בריאות אמבולטוריים.
כידוע, בבתי החולים הציבוריים ברחבי הארץ, פועלים מרפאות חוץ ומכונים אשר נותנים שירות רפואי אמבולטורי לצד שירותי האשפוז הניתנים בהם.
קופות החולים שממלאות תפקיד ממלכתי של מתן שירותים ציבוריים, מקימות ומפעילות במקביל מרפאות ומכונים משל עצמן, וזאת לצורך מתן אותם שירותים אמבולטוריים הניתנים או שיכולים להינתן כאמור במרפאות החוץ ובמכונים של בתי החולים הציבוריים באיכות טובה ובזמינות טובה.
מדובר בהקמת ואחזקת כפל מערכות שירותים, המביא למצב בו מרפאות ומכונים בבתי החולים הציבוריים הקיימים ממילא בבתי החולים, מנוצלים חלקית ובה בעת, מקימים שלא לצורך מכספי הקופה הציבורית מרפאות ומכונים, כך שההוצאה הישירה היוצאת מכיס משלם מס הבריאות, גדלה.
מצב זה גם מביא לבזבוז כספי משלם מס הבריאות ולהגדלת סך ההוצאה הלאומית לבריאות בשני מישורים: האחד השקעה כפולה ומיותרת בתשתיות ובציוד והשני כפל תקורות אדמיניסטרטיביות הקשורות להפעלת המרפאות והמכונים. בתקופה בה חרב הקיצוצים מונחת על צוואר וחסר תקציב לבתי החולים הציבוריים, זוהי כפילות שאין בה כל תועלת לציבור החולים.
בנוסף, בהיות בית החולים גורם שלישוני במתן הטיפול הרפואי, מהווה השירות האמבולטורי, כגורם שניוני במתן הטיפול, חוליה מקשרת חיונית לחיזוק הקשר בין הגורם השלישוני לגורם הראשוני וזאת באמצעות מרפאות בית החולים. הדבר מאפשר גישה נוחה וזמינות מיידית של החומר הרפואי וקשר טוב יותר בין הרופא הראשוני לבין מערכת האשפוז, תוך קיום רצף טיפולי והקלה על החולים ועל הציבור.
חשוב לזכור כי בבתי החולים הציבוריים יש קבוצות של רופאים המתמחים ברבים מנושאי הרפואה עם ידע רב וציוד מעודכן, על מנת לתת מענה ברמה גבוהה לבעיות אבחון וטיפול בתחומים רבים של הרפואה המודרנית. לא כך המצב בהרבה מהפתרונות העומדים לרשות הציבור על ידי קופות החולים. פעמים רבות מדובר ברופאים מומחים הפועלים כבודדים ולא כמערכת עם בקרה פנימית ובקרת איכות. דברים אלה באים לחזק את החכמה ואת הכרח להביא לידי ביטוי ממשי ומלא את היכולות של בתי החולים הציבוריים בתחומי רפואת המומחים ולמנוע גידול נוסף בכפילויות הקיימות.
העיקרון של התאמת היקפו של השירות הרפואי לצורכי האוכלוסייה, מוכר ואף המחוקק הכיר בכך. כך למשל תוקנה פקודת בריאות העם בתיקון התשס"ג (מס'2) ונקבע בה בסעיף 24א(3א) כי "המנהל לא ייתן אישור הקמה לעניין הוספת יחידה מקצועית ייחודית אלא אם הוספתה לא תגרום לחריגה מהמספר המרבי של יחידות כאמור בענף הרפואה הייחודי שלגביו מתבקש האישור או משיעור היחידות כאמור לנפש באותו ענף רפואה, כמפורט בתוספת החמישית ובכפוף לתנאים המפורטים באותה תוספת".
סעיפים 24א ו-24ב לפקודת בריאות העם, 1940 (להלן – "הפקודה"), מסמיכות את המנהל לאשר הקמה של בתי חולים וכן לאשר הרחבה או שינוי ולהורות על סגירת מיטות ויחידות מקצועיות לפי צורכי הציבור.
במצב הקיים, מוגבלת סמכותו של המנהל לבתי חולים בלבד. מוצע, להסיר הגבלה זו ולהרחיב את סמכות המנהל באופן שיוכל לקבוע הוראות בדבר הקמה והפעלת כל מוסד רפואי ובכלל זה מרפאות ומכונים של קופות החולים, בהתאם לצורכי הציבור וצמצום ההוצאה הציבורית.