נכי צה"ל כהגדרתם בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן – חוק הנכים) ונפגעי פעולות האיבה כהגדרתם בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן – חוק התגמולים), אשר הפכו לנכים, שילמו בנפשם ובגופם במהלך שירות צבאי בהגנה על גבולותיה של המדינה, במהלך מניעת פעולות טרור בשירות הביטחון או עקב פעולות האויב כנגד גורמים העוינים את מדינת ישראל ואזרחיה.
לאוכלוסיות אלה, אין כל הנחה או הטבה בתשלום מס ההכנסה, בניסיונם לשקם עצמם ואת חייהם לאחר הפגיעה הקשה בה נפגעו בגופם ופעמים בנפשם, והם נאלצים להיאבק לשיקומם במשק תחרותי ולא פשוט, תוך שהם מצויים בנקודת פתיחה ירודה למול אזרחים אשר אינם סובלים פגיעות גופניות, ואשר עלות שכרם זהה לעלות שכרו של הנכה המתמודד על אותה משרה.
למדינת ישראל קיים אינטרס עליון לשקם נכים אלה, אשר הוכרו לפי חוק הנכים וחוק התגמולים, לשלבם בחברה כפרטים תורמים ומועילים לשם החזרתם לפעילות חברתית חיובית ותקינה, כחלק ממטרת חוקים סוציאליים אלה.
סיוע פרוגרסיבי של המדינה לנכים אלה, על פי דרגת נכותם נכון וראוי, ויעודד מעסיקים לשלב נכים אלה במעגל העבודה, כפרטים מועילים, ויביא להוצאתם מבתיהם ולקיום מכובד וראוי ככל אדם במדינת ישראל. סיוע זה הינו חובתה של המדינה, כמו גם זכותה.
סיוע זה, בהפחתת מס יקוזז בחלקו למול הפחתת תשלומים בהם נושאת המדינה כיום דרך המוסד לביטוח לאומי ואגף השיקום שבמשרד הביטחון, במסגרת תגמולי קיום לנכים, אשר אינם מוצאים עבודה ואשר מוכרזים כנכים אשר "אינם ברי שיקום" ועומדים מלאי כלימה כאשר אינם מסוגלים להשתלב במעגל העבודה, עקב מצבם הגופני והנפשי.
תיקון עוולה זו בפקודה, ישפר את מצבם של הנכים ואת מצבה של מדינת ישראל כמדינת רווחה הפועלת לטובת כלל אזרחיה.