לפי הוראות סעיף 9(25) לפקודת מס הכנסה, קשיש המתגורר בבית אבות זכאי לפטור ממס עד לסכום מחצית התשלום השנתי ששילם בשנת המס בעד החזקתו בבית האבות וזאת אך ורק בשל הכנסתו מהשכרת דירת מגורים שבה גר לפני כניסתו לבית האבות.
הנוסח הקיים מביא בהכרח לתוצאות מס בלתי סבירות ולהפליה בין הקשישים.
מוצע, על כן, להעניק את הפטור גם לקשישים הנמצאים במוסד סיעודי ולהרחיב את מקורות ההכנסה למקורות אחרים (כגון מהשכרת חנות, מקצבה חייבת במס וכיוצא באלה).
בסעיף 17(12) לפקודה ניתנה אפשרות ליחיד, המשלם דמי שכירות בעד אחזקת דירה ששכר בישראל, לנכות את דמי השכירות בעד דירה ששכר בישראל. דא עקא, שהמחוקק התיר את הניכוי האמור אך ורק למי שעבר לגור בדירה ששכר "לרגל עבודתו או עיסוקו", וזאת לתקופה של חמש שנים לכל היותר.
הגבלות אלו אינן מוצדקות, ומן הראוי להתיר את הניכוי לכל יחיד ששכר דירת מגורים בישראל ובאותה עת השכיר את דירת הקבע שלו.
עתה, עם ביטול הפטור ממס על השכרת דירת מגורים בהדרגה, מקבלת הצעת החוק משנה תוקף לחשיבותה בשל העזרה שתיתן לקשישים ולכאלו השוכרים דירה ומשכירים את דירות הקבע שלהם.
