במדינת ישראל חיים כ-180,000 ילדים עם נכות מגיל לידה עד גיל 18.
מדובר בילדים עם טווח רחב של נכויות המשתייכים לאוכלוסיית מטופלי אגף השיקום במשרד הרווחה: נכויות פיזיות קשות, המצריכות טיפול סיעודי מתמיד, ילדים עם לקויות חושיות (עיוורון וחירשות), ילדים עם תסמונות תורשתיות נדירות כגון תסמונת פראדר-וילי, ילדים עם הנמכה קוגניטיבית המלווה בהפרעות קשב וריכוז. מתוכם, כ-40% סובלים מנכות ביותר מתחום אחד, כגון נכות פיזית וחושית, נכות חושית וליקויי למידה וכדומה.
רוב הילדים נמצאים בחיק משפחותיהם. הטיפול בילדים אלה מהווה מעמסה פיזית, נפשית ורגשית על המשפחה, מעמסה העלולה לגרום הזנחה פיזית ורגשית של הילדים הבריאים במשפחה, ואף עלולה לגרום לשחיקת המשפחה עד כדי קריסה, וכך להביא לידי החלטה להוציא את הילד למסגרת חוץ ביתית.
בנוסף, לילדים עם נכויות אין כמעט הזדמנויות לבילוי שעות פנאי, הן בשל קשיי נגישות וקושי להשתלב במסגרות נורמטיביות של בני גילם, והן מהעדר מסגרות ייחודיות לבילוי שעות פנאי.
מטרתה של הצעה זו היא לאפשר לכל ילד עם נכות שהות בנופשון למשך 14-40 ימים בשנה, בהם סופי שבוע, חגים וחופשות.
מסגרת הנופשון באה לאפשר הקלה למשפחה, מסגרת למצבי חירום משפחתיים, מסגרת חברתית ומסגרת לבילוי שעות פנאי בהתאם לצרכיו ויכולותיו של הילד. הצעת חוק זו תאפשר מצד אחד הקלה למשפחות המתמודדות עם עול הטיפול בילד עם נכות ומצד שני נופש לילדים עם הנכות.
מדינת ישראל מאפשרת יציאה לנופשון לילדים עם אוטיזם ולילדים בעלי פיגור. הצעת חוק זאת באה להחיל הטבה זאת גם על ילדים נכים והוריהם הזקוקים אף הם לנופש. עמותות שונות במגזר השלישי מממנות יציאה לנופשון למספר מצומצם של ילדים נכים מדי שנה. הצעת החוק באה להחזיר את החובה לטיפול בילד הנכה ומשפחתו לידי המדינה ולהחיל אותו על כלל אוכלוסיית הילדים הנכים.
הצעת חוק זו כרוכה בתוספת תקציב נטו, עבור 10,000 ימי שהות בשנה, של 2.5 מליון ש"ח.
הצעת חוק של חברי הכנסת חיים אמסלם, דוד רותם ואחרים
