נכי המלחמה בנאצים הם ציבור שהולך ונעלם לנגד עינינו; מוטלת על המדינה חובה מוסרית לדאוג לצרכיה של אוכלוסיה מיוחדת זו שלחמה למען עתיד העולם כולו בצורר הנאצי; חובה מוסרית זו אף מתחזקת נוכח הנתונים הקשים אודות מצבם הכלכלי העגום של ניצולי שואה בכלל ונכי המלחמה בפרט; עליה מטאורית במחירי המצרכים החיוניים כגון לחם, חלב, חשמל, תחבורה ציבורית ועוד, גורמת להתדרדרות משמעותית באיכות חייהם של הנכים וגורמת להם לחוש בושה רבה עקב חוסר מסוגלותם לדאוג לצרכיהם הבסיסיים.
מספרם של נכי המלחמה מצטמצם ובעוד כמה שנים יישארו רק מעטים בחיים; כל האמירות והכללים של הביטוח הלאומי בישראל בדבר איסור על כפל קצבאות מתגמדים נוכח תחושת הכרת התודה שחש רוב הציבור במדינה כלפי נכי המלחמה בנאצים; גם הקופה הציבורית לא תיפגע קשות אם נבטיח הזדקנות בכבוד לנכי המלחמה.
לאור כל האמור, נראה שקיים צידוק ליצור חריג לכלל בדבר איסור על כפל קצבאות ויש לאפשר לנכים נזקקים או נצרכים לקבל את התמלוגים לפי חוק נכי מלחמה בנאצים ללא קשר לסל קליטה וקצבת זקנה.
"קצבת זקנה" – הקצבה הינה תשלום סוציאלי המגיע לכל אדם בהגיעו לגיל הקבוע בחוק ביטוח הלאומי; הקצבה נחשבת כהכנסה לצורך חוק נכי מלחמה בנאצים ולכן הנכה הנזקק או הנצרך נענש בכך שהוא אינו מקבל אותה במלואה עקב היותו נכה כאמור; לכאורה, יש כאן פגיעה בעקרון השוויון מכיוון
שמצד אחד הנכה מקבל תמלוגים על פי החוק בגלל צרכיו המיוחדים כנכה נזקק או נצרך, ומצד שני, שוללים לו את קצבת הזקנה שמבטיחה קיום מינימאלי בכבוד.
"סל קליטה" – בעקבות גל העלייה הגדול בשנות ה-90, עברה המדינה לשיטת הקליטה הישירה שמתבטאת במתן סכום כסף קצוב לצורכי הדיור הראשוניים המכונה "סל קליטה"; יצוין, כי מתן דיור במרכזי הקליטה לא נחשב כהכנסה ונכי מלחמה בנאצים שהגיעו ארצה לפני שנות ה-90 ושוכנו במרכזי קליטה, קיבלו את התמלוגים לפי החוק ללא ניכוי; המצב הקיים מפלה לרעה נכי מלחמה בנאצים נזקקים או נצרכים שעלו ארצה במהלך שנות ה-90 ויש להפסיק הפליה זו.
