המוסד לביטוח לאומי נוהג כיום להפחית מהגמלה המגיעה לנכה רדיפות הנאצים את סכום גמלת הזקנה שהוא מקבל, מכוח סעיף 4ב לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957. זאת למרות שקצבת הזקנה אינה מאפשרת קיום כלכלי נאות, בוודאי לא לנכים, ומשולמת במלואה רק לקשישים שהכנסתם אינה עולה על ההכנסה המרבית (57% מהשכר הממוצע במשק).
סעיף זה בחוק פוגע בנכי רדיפות הנאצים, שחלקם הידרדר לעוני. למדינת ישראל יש מחויבות כלפי נכי רדיפות הנאצים, במיוחד לאור העובדה, שהשילומים שהגיעו מגרמניה עבור אנשים אלה לא הועברו ליעדם אלא נוצלו במסגרת התקציב השוטף של המדינה.
הצעת חוק זו באה לתקן עיוות היסטורי זה כלפי נכי רדיפות הנאצים, לפיו אדם שמקבל קצבת זקנה הוא אדם עתיר אמצעים, שמדינת ישראל יכולה להסיר מעצמה את האחריות מהדאגה לקיומו הכלכלי.
הצעת חוק של חברת הכנסת אורית נוקד
