עוד שנת לימודים יוצאת לדרכה ומאות ילדים עם מוגבלות משתלבים במערכת החינוך הרגילה. אבל נשאלת השאלה האם מערכת החינוך באמת נגישה? אז לצערי הרב התשובה שלילית.
הדרך להנגשת מערכת החינוך בישראל עדיין ארוכה.
נכון להיום, קיימת בתוקף רק תקנה אחת המחייבת את הרשויות המקומיות ומשרד החינוך לממן ולהנגיש את מוסד החינוך לכל תלמיד, הורה ואיש צוות. הנגשה זו קריטית אך מחייבת הנגשה בסיסית בלבד קרי חניות נכים, דרכי גישה, שירותי נכים, כיתה נגישה והכנה בלבד למעלית- תקנה זו אינה מספקת מעלית על מנת לאפשר לימודים ושילוב שיוויוני. לפי תקנה זו, אין חובה להנגיש את מגרש המשחקים, אולם הספורט, הספרייה, כיתות המחשב, חדר המורים ועוד, עובדה זו מונעת שילוב ומקשה ביותר.
בנוסף, המורים לא עוברים הכשרות כיצד לנהל וללמד בכיתה בה משתלבים ילדים עם מוגבלות. ללמד בכל כיתה זה מורכב, על אחת כמה וכמה בכיתה משלבת.
תחשבו על כיתה בה משולב ילד עם מוגבלות שמיעה ונדרש ללמוד לנהל כיתה שקטה ולהעביר שיעור תוך שימוש בערכות עזר לשמיעה. או תארו לכם ילד עם מוגבלות בראייה, שצריך עבורו הכנת חומרים ועזרים מבוססי קול ומישוש ולהעביר שיעור תוך שימוש בעזרים שונים. מדובר במשימה מורכבת וחייבים להכשיר את כל המורים לכך.
נושא נוסף שהינו בתחילת דרכו, הוא הכנת חומרי לימוד למקצועות השונים אשר מותאמים למוגבלויות השונות. נושא זה מורכב מאוד בפני עצמו. בכדי להבין את המורכבות, תחשבו לרגע איך נער עם מוגבלות בראייה, או עיוור, לומד מתמטיקה, גיאוגרפיה או כימיה, החומר הטקסטואלי הינו יחסית פשוט מאחר וניתן לייצר קבצי קול לעיוורים או טקסט מוגדל ללקויי ראייה. אבל ישנם מקצועות שנדרשת יכולת תיאורית של המורה ובעיקר אמצעי המחשה, מישוש ופטנטים נוספים. גם לטובת לקויי שמיעה וחרשים נדרשות התאמות ובעיקר תיאור קולי, החל מכתוביות לסרטונים ובנוסף תיאור בכתב של קולות.
והכי חשוב, לזכור שהצלחה בשילוב עיקרה תלוי באנשים, ברצון, בנכונות, בתקשורת ובהכנה. חשוב שבכל מקום בו משלבים ילד עם מוגבלות, תיעשה הכנה לכל המעורבים: לילד עצמו, לילדי הכיתה, להורים, למורים ולצוות. הכנה לכולם הינה קריטית להצלחת ההנגשה.
האתגר הוא גדול אבל זה אפשרי.
משרד החינוך כבר הכין תוכנית הטמעה בנושא ונותר רק ליישמה.
