נושא הקלנועיות מפותח ומתפתח ביותר, גם בעולם וגם בארץ.
ישנם סוגים רבים של קלנועיות, מקטנות ומתקפלות ועד גדולות ומהירות.
חלק מהקלנועיות הינן ממש רכבים קטנים, הן בגודלן והן במהירות נסיעתן ויכולתן לנוע קילומטרים רבים.
עבור אנשים עם מוגבלות תנועה וניידות, הקלנועית היא הצלה ומהווה שיפור דרמתי באיכות החיים.
אם אדם מתקשה להתנייד בהליכה, הקלנועית תהווה פתרון מצוין עבורו לניידות.
בשנים האחרונות, איכות הקלנועיות והיצע הדגמים המעוצבים אסטטית, כמו גם המודעות הגוברת של קהל המטרה, הופכות את הימצאות הקלנועית ליותר ויותר שכיחה.
עד כאן הכל טוב, אז מה הבעיה?
הבעיה שנוצרה זו בעיית בטיחות! הן של הולכי הרגל והן של נהגי הקלנועיות.
ככל שהכלי גדול יותר ומהיר יותר, כך נדרשת מיומנות נהיגה טובה יותר של הנהג. מיומנות זו היא קריטית – בעיקר עבור הולכי הרגל.
באנגליה – הגדירו תקנות שמחלקות את הקולנועיות לשתי קבוצות:
Class2
–
הקטנות יותר – עד 70 ס"מ רוחב ו 120 ס"מ אורך, ועד מהירות נסיעה של 4 MPH (6 קמ"ש).
קלנועיות אלה הן לנסיעה על מדרכות ציבוריות, בהן עדיפות לחוקי הולכי הרגל. ניתן להיכנס עם קלנועיות אלה לתחבורה הציבורית ולמקומות ציבור.
Class3
–
הגדולות יותר – מעל 70 ס"מ רוחב ו 120 ס"מ אורך, ועד מהירות נסיעה של 8 MPH (12 קמ"ש).
קלנועיות אלה הן לנהיגה בכבישים, הן דורשות אישורים ורישומים, וכללי הנהיגה בהן הם לפי חוקי הנהיגה בכבישים.
בישראל – בשנת 2006 נחתמה במשרד התחבורה תקנה לעניין קלנועיות.
בישראל מוגדרת קלנועית עד רוחב 100 ס"מ ועד מהירות 12 קמ"ש (Class2)
הבעיה היא שקלנועיות אלה אינן יכולות להיכנס לאוטובוסים, למוניות נגישות ולמעליות, וגם אם הן יכולות להיכנס לדלת הקניון – הן כלי גדול ומסוכן להולכי הרגל.
עמותת נגישות ישראל פנתה לחה"כ אילן גילאון, שמכהן כיו"ר תת הוועדה לעניין תקנות הנגישות, בבקשה לחוקק סעיף קלנועיות בתקנות נגישות השרות. מטרת הסעיף היא להגדיר את המידות המירביות ואת המהירות המקסימאלית, המותרות לכניסת קלנועיות לתחבורה הציבורית ומקומות ציבור.
