מאת: יובל וגנר – יו"ר עמותת נגישות ישראל
בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח 1998, הוגדר לראשונה תהליך לתחבורה ציבורית נגישה. באותם ימים לפני עשור היה מדובר בחזון אמיתי.
החזון מדבר על כך שכל אותם אנשים עם מוגבלות החיים בישראל ואין בהישג ידם יכולת נסיעה ברכב פרטי, יוכלו סוף-סוף לצאת מ"מעצר הבית" שבו היו נתונים ובכלל זה לצאת מביתם לעבודה, לחברים, להצגה ולהשתתפות באירועי תרבות כפי שכל אזרח במדינה נוהג לעשות מעת לעת.
החוק חייב את שירותי התחבורה הציבורית (הכוללים אוטובוסים עירוניים, רכבות, תובלה אווירית ואוניות) להיות מותאמים ונגישים לאנשים עם מוגבלות. חשוב לציין כי מדובר במאות אלפי נוסעים פוטנציאלים, להם נושא זה הינו מהותי ביותר, שלא לומר מהפכני בשיפור איכות החיים.
מדובר, בין היתר בלקויי ראייה ועיוורים, שאינם יכולים לנהוג בעצמם, וכמו כן בחירשים, אנשים עם מוגבלות קוגניטיבית, קשישים ואזרחים עם מוגבלות שהתחבורה הציבורית מהווה עבורם את האמצעי היחיד לניידות ממקום למקום.
מאז שנת 1999 מתחוללת במדינת ישראל מהפכת נגישות, החל ברמת המודעות, דרך ההבנה והמקצועיות ועד רמת הביצוע ורמת השימוש. בשנים אלו הצטבר ניסיון רב בעולם ובארץ, והחלו לצוף בקשות והצעות לשיפור על מנת שבסופו של תהליך, האוטובוסים אכן יהיו בשימוש שכיח ונוח לאנשים עם מוגבלות, כפי שקורה במדינות שונות בעולם.
כמו הרבה תהליכים בישראל, גם במקרה הנוכחי לקח מספר שנים (עד שנת 2003), להתקין תקנות שיגדירו איך למעשה יראה אוטובוס נגיש ותחנת אוטובוס נגישה, וכיצד תראה רכבת ותחנת הרכבת. לכל התהליך נקבע לוח זמנים רב שנים ואף סביר.
מהו אוטובוס נגיש?
אוטובוס נגיש הינו אוטובוס הכולל רמפה בדלת האחורית, המאפשרת כניסה של כיסא גלגלים, או קלנועית קטנה, כאשר מול דלת הכניסה קיימת רחבה לעגינה עם חגורת בטיחות ולחצן שיאפשר להודיע לנהג היכן לעצור. מרכב האוטובוס נמוך ביחס לאוטובוס רגיל, על מנת לאפשר כניסה נוחה לאנשים עם מוגבלות הליכה וקשישים. באוטובוס שכזה קיים גם מקום מיוחד לעיוור הנעזר בכלב נחייה, ישנם מאחזי יד נוחים, סמלי נגישות, שילוט נגיש וכדומה.
חרף העובדה שהותקנו תקנות, חברות התחבורה הציבוריות לא מיהרו ליישם את האמור בתקנות, וכך בשנת 2007 הוגשה תביעה ייצוגית על ידי ראובן ברון ומישל לוסטיגמן, אנשים עם מוגבלות ראייה ועל ידי ארגון "בזכות" נגד חברות האוטובוסים אגד ודן, בשל אי קיום תקנות תחבורה ציבורית נגישה משנת 2003.
בית המשפט אישר את התביעה כתביעה ייצוגית ובעקבות הגשת התביעה, חברות האוטובוסים וכן משרד התחבורה, החלו לנהל תהליך של הנגשת התחבורה הציבורית. במהלך השנה האחרונה, עלו בתקשורת שני נושאים מהותיים לשיפור – הנושא הראשון הינו הגברת המודעות ושיפור השירות, הניתן על ידי נהגי אוטובוסים שנתקבלו לגביהם תלונות רבות על כך שאינם עוצרים בסמוך לתחנות העצירה, או שאינם מסייעים בפתיחת הרמפה לאנשים המתניידים בכיסא גלגלים ומבקשים לעלות אל האוטובוס.
נושא זה מטופל בהדרכות נהגים, וכך לדוגמה חברת מטרופולין מעבירה את כל נהגיה סדנה הנערכת על ידי עמותת נגישות ישראל. בסדנה שכזו עוברים הנהגים התנסויות במוגבלויות שונות ומודרכים כיצד לסייע לנוסעים עם מוגבלות.
הנושא השני הינו שיפור המידע באוטובוסים, באמצעות התקנת מסכי מידע שתופענה בהם כתוביות אשר תודענה לנוסעים על היעדים הקרבים, זמני הגעה, שם הקו, התחנות הנותרות וכדומה. דבר זה יסייע לנוסעים בכלל ולנוסעים עם מוגבלות בפרט. בפועל קיימים בארץ שני סוגי פתרונות, אשר נועדו לשפר את המידע המוצג לציבור האנשים עם מוגבלות ובכך להנגיש את השירות עבורם.
הפתרון הראשון הינו מסכי מידע רחבים ומתקדמים מבחינת היכולת הטכנולוגית שלהם. היתרון שלהם בא לידי ביטוי בגודל הטקסט המוצג, בכתוביות הנייחות, ברזולוציה ובניגודיות, ברוחב המסכים, באפשרות להציג ולהדגיש צבעים, באפשרות להציג סמלים ואייקונים וכדומה. הפתרון השני הינו מסכי מידע צרים, המבוססים על טכנולוגיה מיושנת המציגים כתוביות מרצדות.
מבדיקה שעמותת נגישות ביצעה באמצעות מומחה לתחום הנגישות, נמצא שמבחינת נגישות ושימושיות לאנשים עם מוגבלות ולאנשים עם צרכים מיוחדים, קיימים הבדלים גדולים ומהותיים לטובת המסכים הרחבים (הפתרון הראשון).
כך לדוגמה, מערכת המסכים הרחבים אינה מוגבלת בהצגת שפות שונות, צבעים שונים וביכולתה לתת מענה הרבה יותר רחב הכולל בין היתר, גם מענה מלא ללקויי ראייה, ללקויות קוגניטיביות (בעזרת פיקטוגרמות ותמונות), לאנשים שאינם יכולים לקרוא, למתקשים בהתמצאות בעזרת מפה ותמונות, ואפילו כמענה בשפות שונות לטובת תיירים.
בעוד שבטכנולוגיית המסכים הצרים קיימת מוגבלות לטקסט, מספרים וצבע אחד הנותנת מענה חלקי בלבד ללקויות ראייה ושמיעה. שתי המערכות המתוארות מבוססות GPS וקול ובעניין זה אינן שונות. חשוב אף להדגיש שאין מדובר בפטנט – הן החומרה והן התוכנה נמצאות ביכולתם של חברות רבות בארץ ובעולם.
לאחרונה עמותת נגישות נאלצה להגיש עתירה לבג"צ בעניין, ביחד עם ארגון הגג של ארגוני הנכים וארגון נמ"ג, באמצעות משרד יהודה רסלר ועל ידי עו"ד תומר רייף ממשרד זיסמן, אהרוני גייר ושות', כנגד חברת אגד ומשרד התחבורה, על מנת לוודא התקנת מסכים נגישים אשר יתנו מענה רחב לכל סוגי המוגבלויות.
זאת מאחר וחברת אגד עצרה מהלך של התקנת מסכי מידע רחבים, בעקבות התנגדות עזה מצד הציבור החרדי מחשש להקרנת פרסומות על גבי אותם מסכים. יש להדגיש שכל עניינה של העמותה בהגשת העתירה האמורה הינו, אך ורק, להבטיח הנגשה מלאה של התחבורה הציבורית בישראל בצורה מיטבית ואיכותית, ובכלל זה התקנת מסכים רחבים לאנשים עם מוגבלויות, ואין העמותה עוסקת בכל נושא הפרסומות שאינן מעניינה כלל וכלל.
בסופו של דבר צריך לזכור את המטרה העומדת לנגד עינינו – אנחנו אזרחים החיים במדינה דמוקרטית, אשר קבעה כעיקרון יסוד כיבוד זכויותיו של כל אדם באשר הוא אדם. יש לפעול על מנת שבישראל תהיה תחבורה ציבורית נגישה לאנשים עם מוגבלות ובאופן כללי לכל המשתמשים על כל גווניהם וצרכיהם.
* הכתבה פורסמה במוסף נגישות+ של עיתון הארץ בשיתוף עם עמותת נגישות ישראל. כתבות נוספות מתוך המוסף יפורסמו כאן באתר.
