23/08/2011
שש שנים לאחר ביקורנו האחרון בלונדון – התעוררו נסיבות משפחתיות משמחות שגרמו ל"שידור חוזר"- לשמחת כולנו, הודות לרושם שהיה שמור בלבנו על עיר נגישה ומזמינה.
הגעה לעיר והמלון: נחתנו בשדה התעופה "לוטון"; בניגוד ל"היתרו" הגדול והמורכב – חוויית הנחיתה כאן פשוטה יותר, ללא "שרוול" המתחבר לפתח המטוס אלא "אמבוליפט" (דמוי ה"אל-עלית" שלנו). פרט לכך – הנגישות משביעת רצון ביותר ושפע חניות נכים ליד הטרמינל (לידיעת כל מי שמגיע עם רכב שכור). נהג מחברה המוכרת לנו מנסיעותינו הקודמות (דובר עברית, עם רכב מסחרי ללא מעלון), הביא אותנו למלון "קמברלנד" שנבחר בזכות מיקומו המרכזי (ליד ה-Marble Arch, הייד פארק ורח' אוקספורד) ובעיקר בזכות נגישותו הרבה לבעלי מוגבלויות: הכניסה ללא מדרגות, הלובי השטוח שופץ לאחרונה עם שירותים נגישים והחדר הנגיש מותאם ומרווח במיוחד (12 חדרים נגישים במלון). יש בחדר 2 בעיות קטנות: המזרון רך ונמוך ויש חריץ רחב בדלת השירותים (גם בחדרים אחרים). אין לצפות לנוף מהחדרים הנגישים…
ניידות בעיר: במשך השבוע התניידנו בשלוש דרכים עיקריות: 1. רגלי – הודות למעברי חצייה מונמכים ותקניים בכל מקום. הבעיה היחידה שהתנסינו בה – לונדון עוברת "מתיחת פנים" לקראת האולימפיאדה ושיפוצי המדרכות והכבישים בה רבים; 2. אוטובוסים עירוניים – רובם ככולם נגישים (התקדמות יפה מאד ביחס לנסיעות קודמות), עם רמפה חשמלית נשלפת ונהגים מדהימים וסבלניים (שלא צריכים לקום ממושבם כדי לסייע למשתמש בכ"ג). הציבור הסבלני מכבד את הנוסעים עם הצרכים המיוחדים ושומר את זכותם לשבת המקום המיועד לכך. בעיה אחת שיש לתת עליה את הדעת – על פי חוק יש מקום לכיסא גלגלים אחד בלבד באוטובוס. לא כל הנהגים מקפידים על כך – אבל אלו שהקפידו – חייבו אותנו להתפצל ולקבוע נקודות מפגש (אחד מהם אפילו הוריד אותנו לפני היעד כששם לב באיחור ל"עבירה"); אין קשירה, המשתמש בכ"ג אמור להיצמד עם הגב לדופן קדמית מרופדת למניעת תזוזת הכיסא בזמן בלימה; יש מה לשפר בנושא השילוט; 3. ביום הגשם היחיד שהיה לנו – נסענו ב"מוניות לונדון" בהן מותקנת רמפה ידנית או חשמלית על פי חוק. ניתן להכניס אליהן שני כ"ג – כשאחד מקופל. הרכבת התחתית – נגישה בחלקה; העיר עוברת תהליך הנגשה של תחנות חדשות/היקפיות של הרכבת התחתית, אך תחנות מרכז לונדון עדיין לא נגישות.
לתנועה נגישה ונוחה בלונדון כדאי להכיר את המסמך "Getting around London":
ואפילו לקחת לנסיעה עותק מודפס.
הפארקים והתיאטראות: טיילנו בהייד פארק, סנט-ג'יימס פארק וגרין פארק. הפארקים נגישים ומאפשרים ניידות עצמאית למעט אזורים תלולים קצרים (בכל מקום המקומיים אדיבים ונותנים "פוש" חביב כשצריך…). יש כניסות נגישות לכל פארק כחלופה למדרגות. לא בכל פארק יש שירותי נכים – אבל הם זמינים ונקיים ברוב המסעדות (במיוחד אלו שהן חלק מרשתות כמו "סטארבקס", "מקדונלד'ס" או "פרט-א-מאנג'ה").
חלק גדול מהתיאטראות ממוקם בבניינים מאוד ישנים – ולמרות זאת עברו הנגשה. הבעיה הינה שמספר המקומות המותאמים לכ"ג אינו גדול ולמטיילים "ספונטאניים" שלא נערכו והזמינו כרטיסים נגישים מראש אין סיכוי בעונה הבוערת למצוא מקומות פנויים. אפשר לנסות להזמין מראש באינטרנט או בטלפון. יש מידע מפורט באתר "Disabled Access to London Theatres":
http://www.uktickets.co.uk/article/disabled_access/
מוזיאונים ואטרקציות: ביקרנו בכמה מוזיאונים מוכרים ונפלאים כגון "ויקטוריה ואלברט", Natural History והמדע. המוזיאונים נגישים ביותר, עם אפשרות לקבל כ"ג או אפילו הליכון למתקשים בהליכה (המרחקים גדולים). הכניסה – ללא תור (היבט משמעותי ביותר בעונת השיא; צריך להכיר לפעמים כניסות מיוחדות). במוזיאון Natural History ביקרנו בתצוגת פרפרים מרהיבת עין; שביל חצץ מונגש באמצעות משטחי גומי קשיח איפשר ניידות טובה למדי בתערוכה. שכיית חמדה בלתי מוכרת שגילינו בביקורנו הנוכחי – ארמון "וואלאס" בו מוצג אוסף נפלא של ציורים ופסלים מיצירותיהם של אמנים ידועים כמו רפאל, וולאסקס, טרנר וגוייה. במבנה הישן והמלכותי הותקנה מעלית זכוכית שאפשרה ניידות עצמאית (עם שלט-רחוק לדלתות מיוחדות) ברחבי קומות התצוגה וליהנות מהצגה על חיי מרי אנטואנט באולם שהוקדש ליצירות מתקופת המהפכה הצרפתית.
בעונת השיא לא תמיד ניתן לסמוך על "פטור מהתור". דוגמאות: ה- London Eye (הגלגל הענק) ושייט בנהר התמזה. יש בעיה מיוחדת דווקא למי שהולך על רגליו אך לא מסוגל לעמוד בתור שעות ארוכות.
תקשורת: הצורך להתפצל באוטובוסים (כמתואר לעיל) ואולי גם בנסיבות אחרות גורם לצורך בתקשורת נוחה ולא יקרה. השימוש בטלפונים סלולאריים מישראל יקר מאד (או שצריך להתחייב לזמני דיבור מוגדרים מראש ב"חבילות"). בלונדון (כולל ברחוב אוקספורד) אפשר להשיג כרטיסי "סים" בתשלום מראש בתעריפים זולים בהרבה. צריך לזכור להצטייד במכשיר לא "נעול" שיתאים ל"סים" רגיל.
נושא תקשורת מפתה אחר הוא WIFI שמאפשר גם שיחות חינם או בתשלום סמלי ומציאת מידע נגישות (בתקופה שבה מדפיסים פחות עלוני מידע). במקומות שעברנו בהם היה אינטרנט בתשלום או עם דרישה להרשמה ומסירת פרטים רבים. במעט מאד מקומות היה אינטרנט חופשי ללא הרשמה. יש רשתות (בעיקר במסעדות ובתי קפה) שבהן ההרשמה היא בתוקף למספר עסקים. שוב אזהרה: אינטרנט סלולארי עם הקו הישראלי עלול להיות יקר מאד…
קניות: בלעדיהן הלוא אי אפשר… עלויות הקניות בעיר יקרות למדי. ביקרנו בסלפריג'ס, במרקס אנד ספנסר ובהרודס מבלי שכמעט קנינו דבר; עם זאת, המלצה חמה על פינות הקפה והארוחות הקלות בשני הראשונים (וכמובן השירותים הנגישים לעילא ולעילא). בהרודס חווינו טקס שתיית תה אנגלי מסורתי – חוויה נפלאה ונגישה לגמרי. את "מצוות" הקניות יכולנו בכל זאת לקיים ב- Primark, כלבו זול במיוחד הממוקם על יד ה-Marble Arch. בחלק מחנויות הכלבו יש קופות מהירות לנכים. חשוב להזכיר מקום אחד דווקא לגנאי; דווקא מולדת להקת "החיפושיות" מיקמה את חנות המזכרות של הלהקה Beatles Store במבנה צפוף ובלתי נגיש בעליל.
השבוע הנפלא והאינטנסיבי חלף לו מהר (מידי…) והותיר אותנו עם טעם של עוד לשוב לעיר נעימה, נגישה וידידותית למטייל העצמאי בעל המוגבלות. עם זאת, לא חל שינוי דרמטי ברמת הנגישות בעיר וניתן אף לומר כי הפער בינינו לבינם הצטמצם.
