מדינת ישראל נמצאת במקום ה-50 והלא מכובד בהנגשת המידע אודות משבר הקורונה לאזרחים עם מוגבלות! כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת תל-אביב ואוניברסיטת בר-אילן שהתפרסם בעיתון ידיעות אחרונות.
אחד האמצעים החשובים לבלימת התפשטות נגיף הקורונה הוא תוכן אינטרנטי הכולל הסברים ומידע על התגוננות ומניעה. מחקר חדש מראה שתוכן באתרים של ארגוני בריאות ברוב מדינות העולם אינו מונגש עבור אנשים עם מוגבלויות.
המחקר דירג את מדינות העולם שנבדקו לפי מידת נגישות המידע לאנשים עם מוגבלות. לפי הדירוג ישראל מדורגת רק במקום ה-
50 בעולם בהנגשת המידע כאשר לפניה ניצבות מספר מדינות לא מפותחות, כאלה שישראל רואה עצמה כמדורגת גבוה מהם בנושאים אלו, דוגמת: אקוודור, מדגסקר, בוטסואנה, איי קיימן ועוד.
הבדיקה בדקה את המידע באתרי אינטרנט של משרדי הבריאות במדינות העולם.
לדברי יובל וגנר, יו"ר נגישות ישראל:
" מדובר בתעודת עניות למדינה. למדינה יש אינטרס בעת חירום לפרסם מידע חיוני שיגיע לכלל הציבור ובכלל זה ובפרט לאנשים עם מוגבלות, לאנשים הדוברים שפות שונות, לאלה שמתקשים להבין או לקרוא או לראות או לשמוע ועוד. מדובר בקהל המוערך בשני מיליון מאזרחי המדינה.
הנגשת מידע מבוצעת בפורמטים שונים שמותאמים לסוגי המוגבלויות השונות. כך לדוגמא: נדרשות כתוביות לטובת כבדי שמיעה, תרגום לשפת הסימנים לחרשים, הקראה לאלה שאינם יודעים לקרוא, שפה פשוטה למתקשים בהבנה, פישוט לשוני למוגבלויות קוגנטיביות, תיאור קולי ללקויי ראייה ועיוורים, שפות שונות לאלה שדוברים שפות זרות.
בעת חירום המידע הוא קריטי והדבר הנכון הינו לפרסם את המידע בפורמטים השונים במגוון אתרי אינטרנט (משרד הבריאות, פיקוד עורף, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ועוד ), במגוון מדיות בנוסף לאינטרנט, טלוויזיה, רדיו, הודעות בעיתונים.
מה שמוזר בכל העניין הוא שברור שיש אינטרס משותף של המדינה והאזרחים – המדינה מחד למקסם את חשיפת המסר ומאידך למקסם את כמות האזרחים הנחשפים למסר.
בנוסף לא מדובר בנושא עם היבטים כלכליים שמהווים מחסום. כל מה שנדרש זה מודעות לנושא, נוהל מסודר ויישום.
עמותת נגישות ישראל כתבה מכתבים למשרד ראש הממשלה, הבריאות, משרד הביטחון ופיקוד העורף בבקשה להנגשת המידע בעת חרום לכולם. לאכזבתנו כלום לא נעשה מעבר להנגשה המתחייבת בחוק הכתוביות ושפת הסימנים בטלוויזיה, קרי במבחן התוצאה שרוב מסיבות העיתונאים הינם בשעות הערב המוקדמות שם החובה הינה רק לכתוביות שהמידע אינו נגיש ומגיע לקהל חלקי בלבד מאלה שצריכים אותו בפורמט נגיש – אזרחים עם מוגבלות.
בדיקת אוניברסיטת בר אילן ותך אביב בדקו רק את אתרי משרדי הבריאות בעולם אם היו בודקים בצורה נרחבת את הנושא היינו במקום נמוך בהרבה. בזמן שאנחנו לא עושים את מה שמתבקש בנושא ישנם ארצות שכן רואות, מודעות, חושבות, מבינות ומנגישות את המידע לאנשים עם מוגבלות.
לא כל דבר צריך להיות מבוצע בחקיקה, ומכאן אני קורא לשרי הממשלה להטמיע נוהל הגשת מידע. חבל על הזמן. לא צריך לחכות לכנסת ה-
24 לטובת חקיקה בנושא."
