מידע מסייע

חברי המרחב במבואת היכל התרבות בכרמיאל

הצגה מונגשת ללקויי-ראייה ועיוורים, היא הצגה בה אנשים עם מוגבלות בראייה מקבלים אוזניות אלחוטיות. אדם שלמד לתמלל מופעים עבור עיוורים , נמצא בחדר קטן הצופה על הבמה. האנשים שומעים את השחקנים מדברים, והמתמלל משדר להם לאוזניות את מה שהם לא רואים, המתרחש על הבמה. כך שהם שומעים את הטקסט של ההצגה, והמתמלל מסביר להם במדויק איך לבושים השחקנים, את מיקום השחקנים על הבמה, מה הם עושים, על מה יושבים, כיצד הם הולכים, את הבעות הפנים ואת תנוחות הגוף, וכן את מצב התאורה.

הרבה מחמאות ושאפואים מגיעים לנגה סיון שלנו, אשר "נלחמה" כלביאה בכל מיני חסמים בירוקרטיים, כדי שההצגה תהיה מונגשת לעיוורים, ואכן נגה הצליחה בגדול.

הגענו כשעה לפני ההצגה, והתקבלנו בחמימות אמיתית ע"י אלי לזרוביץ, מנהל תכניות ורפרטואר של היכל התרבות בכרמיאל. אלי הדריך אותנו בהיכל התרבות, וחשוב מכך, יחד איתו קבענו פרוטוקול לבואנו להצגות נגישות לעיוורים אשר יוצגו בהיכל התרבות הזה. למעשה כמעט מדי חודש יש אפשרות להצגה מונגשת. חשוב לציין שמחיר הכרטיס לחברי המרחב נמוך ב50% מאשר כרטיס רגיל.

נציג של ספריית העיוורים בנתניה הגיע עם ציוד השמע לעיוורים, וחילק להם אוזניות. נפגשנו עם המתמללת שהסבירה בקצרה את מהות עבודתה, ונכנסנו לאולם.

החברים בודקים את האוזניות לפני הכניסה להצגה

בהתחלה היינו באולם רק החברים מהמרחב בגליל, ונפגשנו עם השחקנים: רובי פורת-שובל, אשר דיברה אתנו ארוכות על המחזה, ואף סיפרה בדיחה נהדרת על עיוור ממזר… אחריה הגיע לשוחח אתנו יעקב כהן, הידוע יותר כסטנדאפיסט, והסביר לנו על תפקידו בהצגה. אחריו הגיעו כל השחקנים לפגוש את הקבוצה שלנו, וברקע נשמעים 500 הצופים האחרים המתדפקים על הדלתות, אשר אלי לזרוביץ חוסם בגופו…. לבסוף נפתחו דלתות האולם וקהל רב זרם פנימה.

ההצגה הייתה נפלאה, שילוב של רצינות, ייסורי היקלטות בארץ, פערי דורות, ואולי אף קומדיה עמוקה שכל אחד מאתנו מצא את מקומו בה…

עזרא ספיר, לשעבר ספדייה, גוסס ממחלה. ליד מיטתו נאספים אשתו, בתו הנכה, ובנו בכורו – מקור גאוותו. היחיד שנעדר הוא אמיר, הבן הצעיר והמורד, שברח מהציפיות החונקות של אביו. כולם מחכים שאמיר יבוא להתפייס, אבל אמיר מעדיף ללכת לפסיכולוג שלו ולנתח שם באופן כמעט אכזרי את דרכה של משפחתו, משפחה מזרחית מודרנית, שבדרכה להשתלב. המחזה עוסק ביחסי הורים וילדים, בקושי של הורים לאהוב את כל ילדיהם, כל הזמן, בצורה שווה, ובהתמודדות הבלתי אפשרית עם תפקיד ההורה.

היו לחלק מחברינו לקויי-הראייה והעיוורים בעיות קטנות "בהשתלטות" על האוזניות המשוכללות, כך למשל שניים-שלושה צופים אומללים שישבו בסמוך לנו התעצבנו כאשר שמעו את הקולות הבוקעים מאחוריהם, אלו הקולות שנשמעו מתוך האוזניות. למדנו מכך שצריך לווסת את עוצמת הקול באוזניות, כך שהמאזין ישמע היטב, אך מסביבו הקולות יישמעו רק חלושות…החברים כולם יצאו מאוד מאושרים מההצגה, ובייחוד החברים לקויי-הראייה והעיוורים, שלחלקם הגדול זו הייתה ההצגה המונגשת הראשונה שהם "ראו".

אנחנו חושבים שמעתה נכניס את ההצגות המונגשות לסל השירותים שאנחנו מספקים לחברי המרחב בגליל. כמו-כן נעשה מאמצים למצוא אולם גדול ממש באזור אצבע הגליל שאותו ננסה להנגיש להצגות נגישות. לו יהי!

השחקנית רובי פורת שובל משוחחת עם חברי המרחב לפני ההצגה

משהו אישי מאוד: החלק המיוחד של הנסיעה להצגה היה דווקא לא ההצגה עצמה שהייתה נהדרת, אלא הנסיעה להצגה.

מה? איזה שטויות? נפלת על הראש?

לא! זו האמת! בנסיעה היינו נגה, אני ועיוור אחד, ואחד שהיה כמעט עיוור לחלוטין ואשר עבר ניתוח מורכב בעינו לפני שבועיים, וחלק מראייתו שבה אליו. נושא השיחה היה, "תסביר לי מה זה עיוורון". התקיימה שיחה מרתקת, מלמדת, שהכניסה אותי לעולמם של העיוורים, חבל רק שהנסיעה מקריית שמונה לכרמיאל ארכה רק שעה. שיחה שכזו חבל שלא התקיימה בנסיעה לאילת… כמעט הצטערנו שכבר הגענו לכרמיאל!