כיד המסורת הטובה והנכונה של אנשי המרחב בגליל, קיימנו מסיבת הוקרה לפועלן* של הסטודנטיות שפעלו אתנו שכם אל שכם, ולפעמים גם היו חיל חלוץ ההולך לפני המחנה… (*נכתב בלשון נקבה משום שרוב הסטודנטים הן סטודנטיות)
המסיבה נערכה בערב חם ביותר, ומאחר ואנחנו רגישים תרתי-משמע, קיימנו את המסיבה בברכת שחייה. השעה הראשונה הוקדשה לרחצה לילית באווירה נוקטורנית רגועה וקסומה, שברקע מתנגנת "מוזיקת לילה זעירה", של יקיר המרחב בגליל, ו. מוצרט, אחרי כן הושמעה היצירה מנחת פאון, מתוך הים, של קלוד דביסי, מה שהכניס את כל השומעים שלא צללו לעומקי הברכה לאווירה נכונה וקלאסית.
שהנימפות יצאו מהמים המשכנו בנגישות מוזיקאלית: הגיע נגן בכלי מוזר משהו, הנקרא פאנטם, שזה כלי נגינה, בעצם כלי הקשה, אשר נראה כמו חללית עגולה, כאשר על החלק העליון יש שקעים, וכל שקע הוא טון וצליל שונה מהאחרים. הנגן, אריאל הלל, הוא מהראשונים שהביא פאנטם לארץ ולמד לנגן עליו. אריאל הקסים את כל הקהל בנגינה המגוונת, "הקופצת" ממקצב אחד למקצב שונה לחלוטין, ומצלילים לגטואים שלא אופייניים לכלי הקשה, לצלילי הקשה אמיתיים. הכותב שורות אלו יכול להשוות את נגינתו של אריאל הלל רק לנגינתו של אורפיאוס עלי-נבל מול האדס מלך השאול…
.jpg "המשתתפים יושבים במעגל על הדשא")
לאחר התוכן המוזיקאלי הגיע, כמובן, התוכן הזלילתי של הערב: פיצות אל-תעשייתיות במגוון טעמים. הסטודנטיות שיבחו את הנגישות-המזונית של מנהלי המרחב בגליל, ועל כך שהזמינו פיצות בטעמים שונים המתאימים לנגישות לשונית ולחכן של כל אחת ואחת מהסטודנטיות.
מהמזון הפיזי למזון האינטלקטואלי: בלב לבה של המסיבה עמדה חיית-בר אשר משמשת ככלבו של אחד ממנהלי המרחב בגליל (שמו לא שמור בשום מקום). החיה היא נוטרייה, יונק אמפיבי (גם במים וגם ביבשה) ממשפחת המכרסמים. הנוטריות הובאו לארץ בראשית שנות ה-50 של המאה שעברה, ז"ל, על-מנת לספק בשר לארץ הקטנה והחדשה דלת המזון, וכן כדי לספק פרוות לתעשיית הפרוות הישראלית המתפתחת!
הנוטריות פרו ורבו ומילאו את ארץ הגליל, וכאשר נשחטו חלקן ובשרן הובא לשוק… לא נקנה אפילו ק"ג אחד, משום שהבשר היה פשוט דיליקטס, אבל לא כשר! מי שקיבל את הבשר בחינם היו קיבוצי השומר הצעיר שאכלו ועדיין אוכלים טריפות טעימות. לו יהי!
הסטודנטיות נפלו שבי באהבת הנוטרייה, ששמו בישראל מ ש ה, משום שבן-יומו נמשה מהמים. כולן התמוגגנה מהחיה היפהפייה ומההסברים הקולחים המתובלים בחוש הומור גלילי וטוב.
כל שנה אנחנו עושים שמיניות באוויר כדי למצוא ליקירות המרחב מתנות ראויות ונגישות. הפעם מצאנו מתנות נפלאות, מעשה-ידיהם של תלמידי בית-הספר "רננים", בקריית-שמונה, בית-ספר לילדים ונערים מגיל 6 ועד 21 עם מש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית). המתנות היו גם פרקטיות וגם יפות, והסטודנטיות גמרו את ההלל על הערב כולו בכלל ועל המתנות בפרט.
ואז, יסמין, דן, נגה ועופר, הלא הם מנהלי המרחב בגליל, עם חיוך על פניהם, נפנפו בידיהם וקראו בקול אל השמים: שלום, שלום סטודנטיות 2017. ומחו טיפות שצצו בזוויות עיניהם…
