תמיד בסתיו נפתחת שנת הפעילות של "המרחב לחיים עצמאיים בגליל – בניהול נגישות ישראל", ודאי תשאלו: מדוע דווקא בסתיו ולא באביב? ועל זה אשיב: אנחנו פועלים יחד עם סטודנטיות וסטודנטים ממכללת תל חי, ומה לעשות, שנת הלימודים שלהם מתחילה בסתיו. אל נא תשכחו את המוטו של אנשי המרחב: תמיד יפעלו יחד אנשים עם ובלי מוגבלות!
הזמנו את כל חברי המרחב: אנשים עם מוגבלות חושית, פיזית, נפשית, וכל דיכפין הגדרות נכות של הביטוח הלאומי. באו עשרות רבות של חברות וחברים, חלקם הגדול בהסעות שארגנו להם, מה שמעמיד את מנהלי המרחב בשורה הראשונה של סדרני ההסעות בארץ, כולל השטחים הכבושים…
הערב החברתי הזה התקיים באולם זרנגין, האולם הגדול והמפואר שבמכללת תל חי.על הבמה הייתה להקה גלילית ידועה: "אחת וחמישה", שהיא כשמה היא: אישה אחת וחמישה גברים (במקרה שלנו זה היה "אחת וארבעה", כי גבר אחד נסע לחו"לון).
על הבמה הייתה להקה גלילית ידועה: "אחת וחמישה"
הלהקה הזו שרה שירים הפורטים על נימי המיתרים הדקיקים ביותר של כל מי שמעל גיל 53. זה היה מרגש ברמות, הרמוניה שלא הייתה מביישת אפילו יצירה כ"גלוריה" של אנטוניו ויוואלדי, זק"ל, ממש זרזיפי נוזל מלוח ירדו במורדות לחיי התפוחות, ולא רק במורדות שלי. עוד יותר נהדר ונאדר היה שאחד הזמרים, היה ישוב בכיסא גלגלים, מה שנתן ערך מוסף, לאו-דווקא מוזיקאלי להופעה המרשימה (ההופעה הייתה בתרומה שהושגה ע"י נגה שלנו). נכון, מדי פעם נשמע זעקה או צעקה: "יש לכם משהו של אייל גולן או קובי פרץ", אבל הכול חייכו בהבנה ובטוב לב. כמובן.
אחרי ההופעה, בעוד אנו מוחים את הנוזל המלוח מפנינו, צעדנו קוממיות אל אולם אחר, פחות יפה אבל יותר אינטימי, בו היו שולחנות ערוכים בכל טוב, עם מפות צבעוניות א-לה-הונדרטוואסר, שהוסיפו צבעוניות אביבית בסתיו האפור משהו.
פתחה את הערב מיכל רימון, מנכ"לית העמותה, ובירכה את הנוכחים בגופם ואת החסרים בנפשם, ואיחלה לכולנו שנת פעילות אפילו יותר מאומצת ואינטנסיבית מאשר שנת השיא, שרק חלפה, בבחינת:" נתחיל בכל הכוח, ולאט לאט נגביר את הקצב" (מתוך סבתא חיה מתה). אחריה חילקנו את המתנות לראש השנה, מתנת "נגישות ישראל, בבחינת –
כל אחד וראש השנה שלו… מה שהיה מרשים, לפחות את הכותב מילים אלו ממוחו הקודח, הוא העיניים הפתוחות למקסימום רווחה של הסטודנטיות והסטודנטים החדשים שלנו. כאילו היו אומרים: "ואללה, איזה יופי זה הולך סלט כזה של נכויות יחד". ולא רק "סלט נכויות", אלא סלט ישראלי למהדרין: קיבוצניקים, חרדיים, מושבניקים, בדואים, חובשי כיפה, אנשי עיירות, דרוזים – סלט ישראלי כבר אמרנו? אמרנו!
מיכל רימון, מנכ"לית נגישות ישראל, בירכה את הנוכחים
ואז הגיע, כמו תמיד במרחב הזולל, כיבוד ומאכלים פרי ידיהן וידיהם של חברי המרחב. אוכל של כל הדות ואף של משפחות מעורבות – מאסטר-שף האוכל איום ונורא לעומת מה שאכלנו באותו ערב קסום, ככתוב: "בשמי ערב כחולים, בשמי ערב צלולים, שט לו ירח שט ירח עגול ובהיר…"
שאורלוגין צלצל שמונה וחצי צלצולים, יצאנו לרחבת החנייה, שם עלו החוגגים שבעים ושמחים בחיקם, ובחיקו של כל אחת ואחד – מתנת נגישות ישראל. הללויה.
