מותק של תאטרון של "המרחב לחיים עצמאיים בגליל", הופיע בפני הוועדה המקצועית והוועד המנהל של מסד נכויות ומנכ"ל הג'וינט יוסי תמיר.
ביום ג', 3.5 נסעו אנשי מותק של תאטרון, יחם סטודנטים ומנהלי המרחב לחיפה, לאחר שהוזמנו להופיע בפני הנהלת הוועד המנהל של הג'וינט. חברי התאטרון מאוד מאוד התרגשו, והיו כאלה שסיפרו לנו שהם לא ישנו בלילה מרוב התרגשות ומתח. האווירה במיניבוס השועט מערבה, לחיפה, הייתה קרנבלית לחלוטין: מוזיקה מזרחית במיטבה (מירי רגב ניצחה!), שירה אדירה, צהלות וצחוקים שנמשכו עד שהגענו ל"מרכז לחיים עצמאיים בחיפה"|. המרכז עצמו יכול שמש דוגמה למקום נגיש לכל סוגי המוגבלויות. מנכ"ל "אחוה", שהיא העמותה המפעילה את המרכז בחיפה, לקח אותנו לסיור בבניין הגדול והמפואר. אבל את יודעים כבר שאת אנשי המרחב בגליל, הגודל והפאר לא מרשימים, אלא האנשים מרשימים, וכך סיירנו שעה ארוכה בבניין כאשר אף אחד מהמארחים לא שם לב להרכב המיוחד של אנשי התאטרון שלנו… וזה היה חלום.
אנשי הג'וינט הגיעו באיחור רב בגלל חסימת כביש כתוצאה מתאונת דרכים, וכל הלו"ז נהיה פתאום לחוץ מאוד. אנשי מותק של תאטרון הופיעו בפני 50 אנשים בלי יראה ופחד. את הקבוצה הוביל מיכה, אחד השחקנים המוכשרים שלנו, וכל הקבוצה פעלה בעקבותיו. אף אחד מהקבל לא ידע מה זה "מותק של תאטרון", וההופעה נמשכה 7 דקות שלאחריה הורידו החברים את המסכות, ואז נגלו פניהם המאירים והזורחים של כל אנשי הקבוצה. עירית ונריה כתבו ברכה לאנשים החשובים, וקראו אותה יחד. לאחר מכן הגיעו דקות קסומות בהן הפעיל עמיעד קלושינר, במאי התאטרון את כל הנוכחים באולם. לא האמנו להצלחה שנגלתה לעינינו: כל המנהלים והמנהלות, האנשים הבאמת חשובים שבאולם שיתפו פעולה ושיחקו עם בלונים, ביצעו פעילות חברתית לפי שרביטו של המאסטרו עמיעד, והדבר הבא והנפלא שנגלה לנו היה אנשים צוחקים, מאושרים, ילדותיים לרגע, מדברים אחד עם השני במאור עיניים ופרצוף קורן, עד, כמו בסיפור של סינדרלה שהשעון צלצל 24:00, כך גם אצלנו… הזמן נגמר, והחברים שבאולם חזרו להיות מנהלים, וחזרו לעצמם… התגובות שקיבלו חברי התאטרון היו חמות ואוהדות בצורה בלתי-רגילה. לו יהי!
במשך 4 דקות תיארו מנהלי המרחב בגליל את הפעילות השונה של המרחב בגליל, מאשר הפעילות של הסילים האחרים, ודבריהם התקבלו בהתרגשות לא מוסוות. מנהלת העמותה שלנו, מיכל רימון, אשר הגיעה למפגש החשוב הזה ציינה בפני האנשים את החשיבות שהיא ונגישות ישראל רואים בפעילות הגדולה והמגוונת של המרחב בגליל בכלל, ואת "הבייבי" הזה, מותק של תאטרון" בפרט.
משם נסענו לרכבל בחיפה שהסיע אותנו מפוחדים משהו, מתרגשים הרבה, להר הכרמל. צרחות הפחד וההתרגשות שלנו נשמעו בקלות בכל גוש חיפה: מקריית-ים בצפון ועד טירת-הכרמל בדרום. היה כייף לא נורמלי, ואנחנו מחכים כבר להופעה הבאה של התאטרון הקסום שלנו.
