מידע מסייע

ושוב אנחנו כאן, על מפת העשייה, עם ולמען אנשים עם מוגבלות של "המרחב לחיים עצמאיים בגליל". הפעם הוזמנו ע"י מעבדת המחקר במכללה האקדמית תל חי כדי לבשל ולשמוע הרצאה, והעיקר: שבת אחים גם יחד, כי זה לב לבו הפועם של המרחב בגליל!

החידוש הגדול והמשמעותי הפעם היה השת"פ המופלא עם מפעל תרמו-פישר מקריית שמונה, שזו לו כבר הפעם השנייה שהמפעל ועובדיו נרתם למען קהילת האנשים עם המוגבלות בצפון. הפעם, מנהלת רווחה וקשרי קהילה של המפעל רויט כהן, ומנהל החברה ניצן רוזנבליט, לא רק שהיו לנהגי הסעת האנשים מבתיהם לסדנת הבישול, אלא השתתפו (ממש) בסדנה מראשיתה ועד סופה.

הסדנה התחילה מוקדם בבוקר כאשר ניצן מנהל החברה אוסף אישה עיוורת על כסא גלגלים בקיבוץ בגולן, ממשיך באיסוף בעין קיניה, ואוסף בסוף חבר קיבוץ בעמק. זה היה איסוף של שעה תמימה! רונן בן אריה מנהל הנדסה ואחזקה בחברת תרמו-פישר, גם הוא התחיל את האיסוף בכרכום שבדרום דרום עמק החולה, או בעברית צחה – בצפון הכינרת ורויט אוספת מספר אנשים בקריית שמונה וכולם פניהם צפונה למכללה להוטים להגיע כבר סדנת הבישול.

אחרי היכרות קלה בין החברים החדשים במרחב, לחברים הוותיקים, היכרנו את צוות המעבדה בראשותה של שי שטקלר מנהלת מעבדת המחקר ומעבדה אנליטית ויוזמת המפגש יחד עם יוחנן גרבר שותף למחקר של ד"ר מאיר שליסל ועם גליה סמדג'ה אחראית מעבדה ועם פרח רסלאן , כן כן, זאת הפרח מהמאסטר-שף העכשווי.

המשימה שהונחה בפנינו הייתה להכין בצק שבסופו יהיה פיצה. נשמע קלי-קלות, נכון? לא! אל תשכחו שחלק גדול מהחברים והחברות שלנו הם עיוורים! ולכן "שידכנו" לכל עיוורת ועיוור חבר רואה. זה היה מחזה מרנין ומצמית לב – איך שניים עושים בצק כאשר אחד מערבב את החומרים בקערה (העיוור/ת), ואחת קוראת את המרשם ומוסיפה את החומרים, ומתמללת לעיוור מה מתרחש בתוך הקערה.

צמד משתתפים מכין בצק ביחד

כולם הכינו את בצקיהם, ולבצק יש תכונה נהדרת: הוא אוהב שנ"צ (שנת צהריים). בזמן שהבצק נח לו על משכבו, הגיע ד"ר מאיר שליסל חוקר במעבדת המחקר ומרצה בחוג לתזונה ומדעי המזון והרביץ בנו הרצאה מרתקת, כמעט בלשית, על מחקרים שהם עושים על יין ומוצריו.

המשתתפים מאזינים להרצאה מרתקת על מחקרים שעושים על יין

ואז שמענו נחרות, והתברר שהבצק ישן כבר יותר מדי זמן, הערנו אותו, והתחלנו "להתנקם" בו: מעכנו, לשנו, מתחנו, רידדנו, וכל זוג התחיל לשים שכבות כרצונו של גבינות, רוטב עגבניות, בצל, ריחן, תבלינים לרוב, ו… הרבה נשמה ולב. אחרי 15 דקות של המתנה עוצרת ואוצרת נשימה, התחילו הפיצות לקפוץ לשולחן המרכזי שכולנו הסבנו סביבו. אח איזה ריח, הוי איזה מראות של פיצות א-לה-נאפולי א-לה-פירנצה. כולם אכלו וטעמו מכל הפיצות. אחרי עשרים דקות לא נשאר ולו שריד מהפיצות. מסקנה: או שהינו נורא רעבים, או שהפיצות היו נפלאות.

חברי המרחב לא הפסיקו להלל את המפגש, ועל כמה שהם חיכו לו, ושהם דיברו במפגש יותר משהם דיברו במשך החודש האחרון, ושתעשו כל שבוע שני מפגשים כאלה או דומים, ושנצא מהבית, ואיזה כיף להכיר אנשים חדשים.

תודה רבה לצוות המעבדה ולחברת תרמו-פישר שאפשרו למפגש זה להתקיים!!!