על דברים טובים צריך לחזור ולחזור, כדי שיראו וישמעו, ויהוו אור לאחרים, כמו נרות השבת או נרות החנוכה…(רמע"ה).
כשהמוטו לעיל במוחנו ובלבנו, פתחנו לפני חודש את הסדנאות לקרמיקה, שכה הצליחו בשנים האחרונות במרחב הגלילי. הפעם יש בכל סדנה 8 אנשים, ושתי סטודנטיות ומתנדבת אחת. קלטנו השנה כמה אנשים עם מש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית) יותר עמוק, שעם חלקם התקשורת הוורבלית מועטה, והם מבינים היטב את הנאמר סביב השולחן שסביבו יושבים ועובדים כולם.
המרכיבים השונים של הפעילות בסדנה, החל מהנסיעה ממע"ש אהבה שבצפון העיר קריית8, ועד למקום הסדנה; הסטודנטיות החינניות שמקבלות את החברים במאור פנים; המדריכה מדלן, שמתייחסת ברצינות תהומית נבונה לסדנה, ודורשת רמת עבודה וחריצות כמו בסדנאות הכי מקצועיות לסטודנטים במכללת תל חי, מביאה בכנפיה תוצאות נפלאות! כן, אפשר ומותר ואפילו רצוי לדרוש מכל אדם "קצת יותר מיכולתו, כדי שתמיד יהיה לו לשאוף למעלה (רמע"ה).
גם הדבררת, המוזיקה המזרחית שאצלנו ניצחה כל סוג מוזיקה אחרת, מוסיפה לאווירה השמחה בסדנה.
כמובן שלסיום אנו תמיד שותים תה חם ואוכלים עוגיות, ותוך כדי כך, מתקיים סיכום מילולי, בו כל אחד אומר איך הרגיש בסדנה.
שלומית: נהנתה מאוד ועשתה חיים והכינה פיל.
שחר: הכנתי פרפר ועשיתי אותו צבעוני. מאוד טעימות העוגיות והתה בסוף השיעור.
זוהרה: היה לי נורא כיף פה. בלילה חיכיתי שניסע לקרמיקה והכנתי ברווז.
מאירה: עשתה ברבור ובאה עם מצב רוח טוב!
האדי: הכנתי דג לתחתית של קערה.
יניב: הכין חתול בכיף.
טהני: הכנתי ברווז והשתמשתי בסגול אדום וחום.
תמונה: אחת היצירות שהכינו אנשים עם מש"ה בסדנה
