ללא שופרות וחצוצרות, ואפילו בלי שירת מלאכים קסומה, הסתיימה ביום ה', 30.6.2016, שנת הפעילות של סדנת התנועה במרחב הגלילי. בסדנה השתתפו אנשים עם מוגבלות פיזית קשה, יחד עם אנשים ללא מוגבלות.
הפעם ולשם שינוי קיימנו את הסדנה במתנ"ס ארתור פוקס שבקריית-שמונה, מאחר ולא נמצאה כיתה מתאימה במכללת תל-חי. מצאנו במתנ"ס סטודיו מקסים ונעים לפעילות הסדנה שלנו, ונרצה להמשיך לקיים בו את הפעילות גם בשנה הבאה.
במהלך השנה, התקיימו שמונה מפגשי סדנה והשתתפו בהם 3 אנשים בלי מוגבלות וחמישה עם מוגבלות. את הסדנה תכללה נועה נחליאלי, סטודנטית שנה ג' לעבודה סוציאלית. נועה תכללה בצורה מושלמת: בדייקנות, בחן, ושום דבר לא נסתר מעינייה. היא שמרה על קשר רצוף עם החברים המשתתפים, ובתוך זמן קצר הפכה את המשתתפים למעין משפחה קטנה.
בעצם כל הסדנה הזו היא איזו משפחה, משום שהגענו לאינטימיות מיוחדת במינה תוך זמן קצר ביותר. למרות השם המפוצץ של הסדנה: "סדנת תנועה וקונטקט", הרי שבעצם אני קורא לסדנה הזו: "סדנת השתחררות מהכבלים האישיים", ובמקרה הזה – הנחתום כן מעיד על עיסתו! מותר לי!
כל הנפלאות של הסדנה היא בזכות שני "גורמים": כמובן שהמשתתפים, אלו עם ובלי המוגבלות, ו"הגורם" הראשי היא בעצם "גורמת", מנהלת ומנחת הסדנה להשתחררות, הרי היא רוני האוזנר. רוני היא נקודת חן גלילית, מעבר לידע ולכישרון הגדול שלה בתחום הריקוד והתנועה, היא דבר ראשון עד האחרון א-מענטש, שזה ביידיש "אדם", אבל אדם במובן העמוק ביותר שלו. רוני השרתה אווירה קסומה על המפגשים, ונתנה לכל אחד את המקום המיוחד והאישי שלו, בתוך הכלל הגדול והמשפחתי.
הפינאלה הייתה בפעילות נעימה וחודרת לב וכליות של כל אחד מהמשתתפים. בסיום הפעילות פתחנו שולחן עם מאכלים כורדיים, מעשה ידייה של אימא של אחד המשתתפים, ו"אחד" המשתתפים, שהוא עם ובלי מוגבלות, השלים את המאכלים הכורדיים בחומוס, צ'יפס וסלטים. היה מה-זה טעים!
הסיכום הרציני של הסדנה הוא שאנחנו רוצים להתחיל בסדנה חדשה בשנה"ל הקרובה עם יותר משתתפים עם ובלי מוגבלות, 14-12 משתתפים.
