מידע מסייע

"עולים לבמה" הוא התאטרון הלאומי של "המרחב לחיים עצמאיים בגליל". קבוצת התאטרון היא קבוצה משותפת של סטודנטים לחינוך ועבודה סוציאלית שנה ג' ואנשים עם מוגבלות פיזית וחושית מהמרחב.

השנה הקבוצה עבדה על הופעת "פורום" שמטרתה הייתה הגברת המודעות לחייהם של אנשים עם מוגבלות. המופע הוא "פורום" המציג סיטואציות ודילמות מהחיים של כולנו ומאפשר דיאלוג והשתתפות של הקהל. התיאטרון הציג הצגה שאורכה לא יותר מ-20 דקות. בנושאים שמעניינים את השחקנים. ולאחר מכן המנחה ביקש מהשחקנים לשחק שנית את אותו מחזה. אך הפעם הזמין את הקהל לקחת חלק במשחק.

את סיום השנה ציינו בהופעה שעלתה מתוך ביקוש של הקהילה באזור מפי אנשים שנכחו בהופעות קודמות של הקבוצה במהלך השנה וכן מהמכללה האקדמית תל חי שמספקת תנאים טובים ונותנת הרבה כבוד לעשייה המשותפת של הסטודנטים בהכשרה המעשית והחברים עם המוגבלויות הפיזיות השונות מהמרחב לחיים עצמאיים בגליל.

מופע הסיום, שהיה המופע האחרון של חברי התיאטרון ביחד היווה פסגה עבור חברי התיאטרון שהביאו את נשמתם לבמה ונתנו מעצמם בכל הכוח, על אף רגשות הפרידה שהחלו לעלות במהלך החודש האחרון של השנה האקדמית…

כמו בכל הופעה, גם כאן הייתה הפתעה כאשר אחת מחברות הקבוצה שיתפה את הקהל בחסמים החברתיים שנתקלה בהם ועל איך שהוגדרה כ"לא ברת שיקום" ואיך שהתיאטרון הזה הוכיח שהיא הרבה מעבר ל"ברת שיקום" כי היום היא כבר שחקנית!! ברגע הזה לא הייתה עין יבשה אחת על הבמה או בקרב הקהל.

 
                                                                     מופע הסיום של "עולים לבמה"

המופע היה בשבוע האחרון של הלימודים של הסטודנטים אבל בגלל שהקבוצה כל כך התגבשה וכל כך התקשתה להתמודד עם אתגר הפרידה, נפגשנו שוב, בתאריך 10.7.17 בבריכה בקיבוץ להבות הבשן על מנת להיפרד בצורה אינטימית יותר.

בערב הסיום בבריכה, חברי התיאטרון קיבלו תעודות הוקרה על השתתפותם בתיאטרון, מנחה התיאטרון מר עמיעד קלושינר נשא דברים ושיתף את הרגשות שלו וגם אני, כמלוות הקבוצה מטעם המרחב לחיים עצמאיים בגליל, שיתפתי בכמה מלים את הדברים מנקודת המבט שלי כי באמת שאין דברים כאלה!

הקבוצה הזו התחילה בכמעט זרות מוחלטת בין החברים והפכה להיות מעגל שנותן כוח גם לקהילה מסביב וגם לכל אדם שלקח חלק בקבוצת התיאטרון הזו. מעבר למשמעות הקהילתית שהקבוצה הזאת מייצגת (וכמו בכל פרויקט של המרחב לחיים עצמאיים בגליל), גם כאן נתנה לכל משתתף ההזדמנות לעבור תהליך אישי, או כמו שאחת הסטודנטיות להכשרה המעשית מהחוג לעבודה סוציאלית אמרה: "השנה הזאת גרמה לי לבדוק את החריגות שלי בתוך עצמי", או סטודנט אחר שאמר: "בקבוצה הזאת הרגשתי שאני מתקבל בכל מצב רוח שאני מגיע איתו…" ועוד ועוד!

אין ספק שקבוצת עולים לבמה בשנתה הרביעית כמו בכל שנה קודמת הגבירה את רמת המודעות החברתית כלפי שיתופי פעולה בין אנשים עם וללא מוגבלויות.

בקבוצה הזאת בכל שנה מעלים על נס את ערכי היסוד של שוויון וכבוד האדם. אני כל כך שמחה שהייתה לי הזכות לקחת חלק ממעגל כל כך משמעותי, כל כך מעצים ובעיקר בעיקר שופך אור על האמפתיה בין האחד לשני ועל הצורך במרחב שפוי ונקי מסטראוטיפים באופן מוחלט.

תודה ענקית מגיעה לאיש התיאטרון עמיעד קלושינר, שהוביל את התהליך ברגישות ובמקצועיות והוציא מכל אחד מאתנו את השחקן שבתוכו ויחד אתנו התעקש להגיד את מה שעצם קיום הקבוצה הזו אומר: כולנו בני אדם- כולנו שווים- כולנו שווים!!!

במהלך השנה בחנו את גבולות הנגישות בחברה, וביחד מתחנו ביקורת על המקומות הלא מונגשים. באמצעות הומור, תסכול ובכלל קשת רחבה של רגשות- העברנו את המסר שלא ה"חריג" הוא שמוגבל אלא החברה שמדירה אותו מהנורמה זוהי המוגבלות האמתית.

כולנו תקווה שהמסר ימשיך עוד להדהד בלבבות האנשים שצפו בנו השנה… ובכלל שכל אחד שסיים את המהלך של התיאטרון יראה בעצמו שגריר של 'נגישות' וימשיך את העבודה החשובה גם כפרט בחברה.

 
מופע הסיום של "עולים לבמה"                                                חברי הקבוצה על הבמה יחד עם מנכל"ית "נגישות ישראל" (בצד ימין)