"בברכה טובים המים, ניכנס אחת ושתיים, ניכנס נא ונצלול – כמו דגים בים כחול." (פ. ברגנשטיין).
אנשי המרחב לחיים עצמאיים בגליל (נגישות ישראל), אוהבים להיפגש בכל הזדמנות למסיבות, לחגוג חגים, לפואטרי-סלם, לאכילה טובה, וכמובן כמובן לשחייה בברכת השחייה בלהבות הבשן.
בין אנשי המרחב יש כאלה יבשתיים מאוד, אשר אוהבים לשבת בצל, לאכול אבטיח צונן, ולפטפט שיחות של הא ודא עם החברים, ויש כאלו יותר דו-חיים, אשר אוהבים להיות במים הרבה, ולצאת ליבשה רק שמזון מגיע במפתיע…
בראשית השבוע נפגשנו למפגש חברתי-אמפיבי בברכה. לא להפתעתנו הגיעו מעל ל-40 חברים וחברות. המפגשים שלנו כבר לא מפתיעים אותנו, אבל בהחלט מפתיעים את האזרחים הרואים את מפגשינו. מדוע הם מופתעים? משום שלמפגשים שלנו מגיעים כולם! עיוורים, משותקים, חולים, אנשים עם מש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית), אנשים עם מוגבלות נפשית, ובעצם… כל מי שיש לו מוגבלות כלשהי.
מה שתמיד מרגש אותנו שבמפגשים האלו אנחנו רואים שאנשים עם מש"ה, מובילים עיוורים או לקויי ראייה אל המלתחות, עוזרים להם בכל עניין ודבר, מלווים אותם אל המים, ואנשים עם שיתוקים משוחחים עם עיוורים ועם חברים עם מש"ה, ושום דבר רע לא קורה! השמש ממשיכה במסלולה, המים זורמים בגרוויטציה, ביבי ממשיך להיות ראש ממשלה… וכך זה צריך להיות! מתי יגיע הזמן והעת שדברים כגון עיוור משוחח עם מש"ה, ומשותקת צוחקת מבדיחה עם חברים עם מש"ה ועם חברות עם מוגבלות נפשית יהיה חזון נפרץ?
פירות ואבטיחים צוננים היו בשפע על השולחנות בדשא תחת הצליות שם ישבנו ותלינו תיקינו. אחרי זמן ארוך ומהנה הגיע שליח רכוב על קטנוע שהביא באמתחתו מגשי פיצות. אז גם החברים היותר אמפיביים קפצו חיש קל מהמים, וכולנו אכלנו בכל פה פיצות מכל הסוגים.
"כשנהנים הזמן חולף בספיד" (פתגם עתיק של ספידי גונזלס, 1961), ופתאום האורלוגין העתיק צלצל 19:00, בשבעה דינדונים נעימים לכל אוזן, ועזבנו את הברכה במהירות ובזהירות פן נאבד נעל, כאשר אנחנו זוכרים היטב מה קרה לסינדרלה שהשעון אצלה צלצל, והיא ברחה מהמסיבה…
הבטחנו לכולם לחזור על הכייף הזה במהרה. אכי"ר!
חברי המרחב נהנים מפיצות, פירות ועוד על הדשא לצד הברכה חברה נעזרת במעלון בכניסה אל הברכה
