מסורת נחמדה צמחה בשנים האחרונות במרחב בגליל, חגיגת החגים יחד, כולנו, ואנחנו משתדלים לחגוג לא "לפי הספר", אלא כהרגלנו אחרת מחגיגות החגים המסורתיות.
השנה היו שני חלקים לחגיגת ראש השנה: הזמנו את כל חברי המרחב לסרט נגיש ללקויי-ראייה ועיוורים בסינמטק בראש פינה. ארגנו הסעה מרמת הגולן דרך עמק החולה וקריית-שמונה לראש פינה. הסרט היה מרתק: "זינוק בעלייה", סרט ישראלי המצליח להכיל את כל הקונפליקטים הישראלים לסרט אחד: ערבים-יהודים, הורים-ילדים, אשכנזים-ספרדים, אנשים עם וללא מוגבלות, וכל קונפליקט שאתם רוצים היה כלול בסרט הזה.
לשמחתנו המשחק של הדמויות הראשיות בסרט היה מרגש, ואחד הנושאים המרכזיים היה שני אנשים עם מוגבלות קשה, אחד משותק ברגליו הישוב בכיסא גלגלים, והשנייה אישה שנפגעת בתאונת דרכים ונהיית לצמח, השכובה בבית-חולים.
הלו, אל דאגה, הסוף טוב וכולם חוזרים לפרופיל 97, ונולד תינוק, ואישה בהיריון ובעצם בא לציון גואל. הללויה!
כשהסרט הסתיים נסענו לבית קפה "קפה-קפה" בראש פינה. ישבנו על מרפסת גבוהה וגדולה, כשתפאורה הם אורותיה המנצנצים של חצור-הגלילית שבלילה יפה כפריס, טוב הגזמתי קצת, אבל יפה בלילה כמו נאפולי. הסבנו לשולחנות בצורת חי"ת כל החברים, והיינו רבים מתמיד… מרחוק הגיעו חברים שלא היו בסרט, והגיעו חברים חדשים, עד שהינו קרוב ל-60 חברים יחד.
עוגות הורצו לשולחן כאשר השתייה מתעכבת בצורה חשודה (החלטנו להקים ועדת חקירה מדוע בוששו הקפה והתה להגיע), חנכנו את הבידורית החדשה שקנינו, שעוצמתה הגיעה עד לעומקי הבונקר העמוק של פיקוד צפון, אי-שם בהרי כנען סמוך לצפת.
עופר בירך את הנוכחים שלא לזרוק את אירועי השנה שחלפה לפח האשפה של ההיסטוריה, אין דפים חדשים בחיים, אליבא דעופר, אלא שאנחנו כעצים המוסיפים כל שנה טבעת בתוך גזעם, ואין טבעות בודדות, כל הטבעות הן סך החיים שלנו, וחכמת החיים היא שהשמחה תעלה על העצב בחיים של כל אחד מאתנו. לו יהי!
אחרי הברכה החקלאית משהו של עופר, בירך אותנו ברכה ארצית נריה, חבר "מותק של תאטרון", ואיחל לנו שנה מתוקה וחזרה מהירה לשגרה המבורכת של פעילות. למסיבת רה"ש שלנו, הזמנו את רחל וארנן גולני, הוריה של נועה גולני שלנו, ז"ל, שנפטרה לפני חודש וחצי. רחל גולני ברכה אותנו, ואמרה שהיא שמחה שהזמנו אותם לחגוג אתנו, ולמרות הקושי שלהם הם שמחים להיות אתנו וימשיכו לבוא למפגשים ככל שיוזמנו.
צמד "כוכבי הצפון", דן דוידוביץ' ויסמין להב, עובדים בכירים במרחב בגליל, שר שלושה שירים באיכות וברמה תל-אביבית לשמחת המסובים, והוכיחו שהבידורית שרכשנו – מצוינת!.
ברגע שסיימו לשיר כאשר רוחות מקפיאות עמדו לגרום לכולנו לקפוא כמו רוברט סקוט ב-1912 בקוטב הדרומי, הגיעה השתייה החמה, והצילה את חום המסיבה וחום הלב. חברים מהמרחב בירכו את הקהל הגדול, וכשהגיעה שעת החצות הגלילית (21:30) חילקנו לחברים את המתנות שקיבלנו מ"נגישות ישראל", לצהלת החברים.
לחברים היה קשה להיפרד אלו מאלו! באמת! היו להם שעות נפלאות והם רצו להמשיך במסיבה… בדרך חזרה לקריית שמונה ולרמת הגולן, היללו החברים את הערב הפנטסטי הזה וביקשו: מדוע לא יבוא ראש השנה פעמיים או שלוש בשנה…?
