מאת: יובל וגנר, נשיא ומייסד עמותת נגישות ישראל
קיוסקים דיגיטליים הופכים ליותר ויותר שכיחים ומשמשים למטרות שונות. כיום יש קיוסקים לשימושים הבאים: לניהול תורים, קיוסקי מידע, קיוסקי כרטוס, קיוסקי תשלום. אנחנו פוגשים אותם בקופת חולים, במשרדי ממשלה, ברשויות, בבנקים, בשדות תעופה, בבתי קולנוע ועוד.
העיקרון פשוט, לאפשר ללקוח לעשות פעולות באופן עצמאי, מהיר, נוח ופשוט מחד ומאידך הארגון נהנה מייעול וחסכון בכוח אדם, חסכון בשטח ועלויות נוספות ובעיקר משיפור השרות.
עם זאת חשוב להכיר ולהבין שיש אוכלוסיות שעבורן מכשיר טכנולוגי מסוג זה מהווה בעיה, בין אם אלה קשישים, אנשים עם מוגבלות, ילדים, אנשים שאינם שולטים בשפה בה נעשה שימוש במכשיר וכאלה החוששים מטכנולוגיות. היקף אוכלוסייה זו מוערך במעל ל 30% מהאוכלוסייה ומתוכם 18% אנשים עם מוגבלות.
המצב בישראל
נכון לשנת 2017 במדינת ישראל יש חובה חוקית לנגישות של מכשירים אוטומטיים ובכלל זה קיוסקים. החקיקה דורשת שהקיוסקים יותאמו לשימושם של כל המוגבלויות ובכלל זה מוגבלויות פיזיות, לדוגמא אדם הנעזר בכיסא גלגלים יוכל להגיע בנוחות ועצמאות למכשיר וכל אמצעי התפעול יהיו בגבהים מתאימים ושגובה המסך יהיה מונמך לנוחות צפייה מגובה ישיבה.
בנוסף נדרשות התאמות לאנשים עם מוגבלות בראייה, עבורם גודל האותיות חייב להיות מינימום 15 מ"מ וחייב שימוש בנגודיות צבעים גבוהה.
עבור משתמשים עיוורים נדרש לוח מקשים מישושי, אפשרות להפעלה תוך הנחיות קוליות, יכולת איתור מישושית של אמצעי התפעול ועוד.
כל ההגדרות המדויקות לדרישות הנגישות מוגדרות בתקן הישראלי לנגישות מספר 1918 חלק.
בעולם כולו מוגדרים חוקים ותקנות המחייבות מכשירים אוטומטיים להיות נגישים לאנשים עם מוגבלויות ובעצם להיות שימושיים לכולם.
מדובר באינטרס שרותי של הארגון – קיוסק נגיש בהגדרה הינו יותר נוח לכלל הלקוחות ומגדיל את כמות המשתמשים בו.
