מאת: עמיחי תורן
ערכו ניסוי. הניחו כיסוי על העיניים ונסו במשך רגעים ארוכים להתנהל במרחב הציבורי, או אפילו להכין לכם ארוחת ערב דשנה.
סביר להניח כי לאחר הניסוי, תבינו הרבה יותר מאשר כל כתבה בנושא.
בכל מקרה, אחד הדברים המקשים על אנשים עיוורים בהתמצאות וניידות הוא הרחוב, המעמיד בפניהם קשיים ואתגרים ייחודיים בהתמצאות ובניידות.
כבר בפתח ביתו נתקל האדם העיוור במדרכות צרות, עמוסות ומרובות מכשולים: פחי אשפה שלא הוחזרו למקום, עמודי תאורה ושילוט שמשום מה החליטו להינטע באמצע המדרכה, השכן שחנה רק לרגע וחסם את המדרכה, ריצוף שבור, בורות פתוחים ולא מסומנים, הולכי רגל ממהרים שלא יהססו להידחף ולחסום את הדרך כיון שידוע כי זכות קדימה זה משהו שלוקחים…
ללכת על עיוור
נסו לדמיין את עצמכם הולכים ברחוב כלשהו מבלי לראות. עומדים על שפת המדרכה (או שמא זה כבר הכביש?) והחליטו מתי לחצות.
מהר מאוד תגלו כי כל צומת הוא אירוע יוצא דופן, לא דומה לחברו. אין קו הגיוני שמקשר בין כל הצמתים והמדרכות – לפעמים שפת המדרכה גבוהה מאד, לעתים היא בגובה הכביש וקשה להבחין מתי מתחיל הכביש ומתי מסתיימת המדרכה.
כלב נחייה הוא אחד האמצעים המסייעים לאדם העיוור להתמודד בצורה יעילה עם האתגרים שציינו עד כה. המרכז ישראלי לכלבי נחייה לעיוורים הינו עמותה, אשר ייעודו לשפר את איכות החיים של העיוורים בישראל על ידי הענקת ניידות בטוחה, עצמאות וביטחון עצמי באמצעות הסיוע הנאמן של כלבי נחייה.
כיום ישנם כ-200 משתמשים בכלבי נחייה והמרכז מספק ומלווה את הצמד (העיוור וכלב הנחייה) לאורך כל השנים – קורס הכשרה לאדם העיוור עם כלבו, ביקורי בית שנתיים והחלפת הכלב בצאתו לגמלאות.
עלות הכשרת כלב נחייה מוערכת בכ-25,000 דולר – שירות זה ניתן לאדם העיוור ללא כל תמורה וזאת משום שפעילות המרכז מתאפשרת הודות לתרומות של גופים ואנשים פרטיים. השינוי המהותי כתוצאה משימוש בכלב נחייה תואר על ידי אחד מבעלי הכלבים כך: "מאז שיש לי את הכלב וולטר אני רוקד ברחובות. הוא חש כל תנועה שלי ומגיב בהתאם".
הדרך להגיע לאותו ריקוד המתואר כאן היא ארוכה ומורכבת. תחילתה, בבחירת ההורים מתוך גרעין רבייה מובחר, אימון וחשיפה נכונה מינקות, גידול על ידי משפחה אומנת המתנדבת להשקיע בחינוך הכלב וחשיפתו לכל הגירויים הקיימים ברחוב: כלבים, חתולים, ילדים, אוטובוסים וקניונים. כל זאת כדי להבטיח הצלחה ככלב נחייה, שבמהלך עבודתו חייב להיות יציב לכל הגירויים שתוארו.
משפחות האומנה מגדלות את הגור בביתן במשך כשנה עד לחזרתו למרכז לחלק האימון העיקרי, בו מאמנים מקצועיים מלמדים בשיטות חיוביות את עבודת כלב הנחייה. עבודת הכלב כוללת הובלה, מעקף מכשולים כולל מכשולי גובה, עצירה בשפות מדרכה וחצייה ישרה ובטוחה, איתור יעדים, משמעת בסיסית ועוד.
במהלך האימון הכלב לומד שימוש נכון בתחבורה ציבורית ושימוש במעליות ומדרגות נעות. בסוף אימון זה מתקיימות הליכות בהן המאמן עובד תחת כיסוי עיניים, ומוודא כי עבודת הכלב הינה ברמה הגבוהה הנדרשת.
המשך התהליך הינו התאמת הכלב לאדם העיוור. יחד הם עוברים הכשרה בת חודש במרכז הישראלי לכלבי נחייה לעיוורים ובבית הלקוח. בתהליך האימון, על הכלב והמאמן להתמודד עם כל האתגרים שתוארו קודם לכן המאפיינים את הרחוב ואשר מקשות מאוד על עבודת כלב הנחייה ועל הליכת העיוור כתוצאה מכך.
חלק גדול מן המכשולים, ניתן לשנות על ידי מודעות ותשומת לב: לא להחנות על מדרכות ועל מעברי חצייה (גם לא לרגע), לגזום את השיחים הבולטים מהחצרות ואת הגזם לא להשליך על המדרכה, את פחי האשפה להחזיר למקומם ולדאוג למדרכה נקייה ממכשולים ככל שניתן. הרשויות המקומיות ביצעו מהלכים רבים על מנת לשפר את נגישות הרחוב. הרבה רצון טוב וכספים רבים שיועדו להנגשה, לא משיגים את המטרה לשמה יועדו.
נראה כי הושם דגש רב מדי על הנמכת שפות המדרכה בצמתים וסימון שפת המדרכה על ידי מרצפות בעלות בליטות. אך סימון שכזה אינו מספק, אין צורך אמיתי להנמיך את כל פינת הצומת לגובה אפס לעיתים תוך יצירת שיפועי צד לא הגיוניים בעליל. הדבר מסכן מאוד את האדם העיוור שיתקשה להבחין בין כביש למדרכה ואף יתקשה להבין מהו כיוון ההתקדמות הרצוי. גם לכלב הנחייה קשה יותר להבחין ולעצור בשפת מדרכה רדודה.
ידיד לעת צרה
כולנו נתקלים לפעמים במדרכות חדשות, שבמרכזן נטוע עץ או עמוד תאורה, בצורה שמקשה את המעבר לאדם עיוור. חבל, ניתן לעשות זאת אחרת – במדינות רבות ישנה הפרדה מלאה בין אזור ההליכה הנקי ממכשולים, לבין האזור בהם נטועים עצים עמודי תאורה וכדומה.
מכך, נהנים לא רק אנשים עיוורים כמובן אלא כלל הולכי הרגל. היבט נוסף של נגישות הוא אפליית עיוורים הנעזרים בכלבי נחייה. אמנם המצב היום טוב בהרבה בהשוואה לשנים עברו, אך הדרך עדיין ארוכה. עדיין ישנן תלונות על שומרים בקניון המעכבים את העיוור וכלבו בפתח הכניסה; או מלצר המונע מאדם עיוור וכלבו לשבת במסעדה ונהג המונית אשר ימשיך בנסיעתו ולא יעצור לקחת אדם עם כלב נחייה. בנוסף אנו מכירים מקרים של אנשים המסיחים את דעת הכלב בשריקות וצקצוקי לשון, או את אלה הבוחנים אם האדם הוא אכן עיוור וחוסמים את דרכו.
הנגשה דתית-תרבותית הינה סוגיה נוספת עימה נדרשים להתמודד אנשים עיוורים. גם היהדות וגם האסלאם רואות בכלב חיה טמאה. חשוב לציין, כי בשתי הדתות ישנם פסקי הלכה המתירים שימוש בכלב נחייה ואף מאפשרים לו גישה לבית התפילה. עם זאת, לבתי כנסת ומסגדים רבים לא ניתן להיכנס עם כלב נחייה.
אני בטוח כי באמצעות חינוך והבנה, יובן עד כמה הכלב משמעותי עבור בעליו וכך תהיינה פחות חסימות ויותר קבלה. לשמחתי, לאחרונה החלו יותר יהודים דתיים וחרדים לעשות שימוש בכלב נחייה ואף במגזר הערבי ישנם מספר כלבים חדשים.
לסיכום, בהקשר לסוגיית ההתמצאות והניידות של האדם העיוור, גם העתיד צופן בחובו סיכונים חדשים, לצד הזדמנויות רבות. המכוניות הופכות שקטות ומהירות יותר, בפרט המכוניות ההיברידיות-חשמליות, אלה מסכנות את האדם העיוור המנסה להגיע להחלטה על סמך שמיעה מתי לחצות את הכביש. מכוניות שקטות מסכנות את כולנו ויש בעולם מומחים הממליצים להתקין קול מלאכותי במכוניות אלה, כתנאי לעלייה על הכביש.
יחד עם זאת, ההתפתחות הטכנולוגית טומנת בחובה גם הזדמנויות. מכשירים המאפשרים ניווט והתמצאות בעזרת לוויינים, אשר יפתרו את אחת הבעיות הגדולות העומדות בפני עיוורים – בעיית ההתמצאות. בעולם, עובדות מערכות כאלה בהצלחה כבר מספר שנים.
בישראל הנושא אינו מתקדם בשל קושי טכני – מיפוי ערי ישראל אינו בפורמט המתאים ויש צורך בהשקעה כספית נוספת על מנת להתאימו למכשירים הקיימים. על מנת להבין במעט את עולמו של העיוור, כדאי לאמץ את שירו של המשורר ארז ביטון שכתב: "בכל איש עיוור נטוע סוס דוהר, המבקש לשעוט למרחקים" (מתוך השיר "סוסים חבושי עיניים").
עומדים לפגוש לקוי ראייה? כך תנהגו:
1. חשוב להציג את עצמכם לפני לקוי הראייה גם אם יש ביניכם היכרות מוקדמת. מחווה זו תעניק לו תחושה של ביטחון, כבוד ושותפות. גע בזרועו או קרא בשמו כשאתה פונה אליו. זו הדרך שלו לדעת שאתה פונה אליו ולא אל מישהו אחר שנוכח בחדר.
2. אל תשאיר לקוי ראייה לדבר אל עצמו. חשוב להודיע ללקוי ראייה על כל תנועה שנעשית בחלל שהוא נמצא בו כגון מי בחדר, מי יוצא, או מי נכנס – שאם לא כן הוא עלול למצוא את עצמו לא פעם מדבר בחדר ריק.
3. תן הנחיות מדויקות כדי לסייע לאדם לקוי ראייה למצוא את דרכו. השימוש במילה "שם" או הצבעה ביד לציון הכיוון אין להם משמעות בעבורו. במקום זאת אפשר לתת הנחייה כגון "השולחן נמצא במרחק מטר ממך מצד ימין".
4. אל תימנע מלהשתמש במילים כגון: "לראות", "לקרוא", "להסתכל" – אנשים לקויי ראייה משתמשים במונחים אלו באופן שוטף.
5. הימנע משימוש במושגים מעורפלים ואל תלך סחור-סחור. השתמש במילים יום-יומיות שהיית משתמש בהן אילו האדם שלפניך היה רואה.
6. כל אדם אוהב לשמר רגעים מיוחדים בחייו כדי להיזכר בהם ולהראותם לאחרים. אל תחשוש לצלם לקוי ראייה, אך כמובן עליך לבקש את רשותו לכך.
7. לקוי ראייה בדרך כלל אינו חירש הוא אדם שומע. דבר אליו בקול רגיל. פנה אליו ישירות ואל תדבר אליו באמצעות המלווה שלו, הוא יכול לדבר בשם עצמו.
8. הימנע מלהשאיר חפצים במעברים, הקפד שהשטיחים יהיו צמודים לרצפה בלא קפלים. הקפד שכל הדלתות יהיו סגורות או פתוחות לחלוטין ולא יהוו מכשול. בסביבה שמשרתת לקויי ראייה, חשוב להימנע מלהזיז ריהוט או חפצים מבלי ליידע אנשים אלו לפני כן.
9. אנשים המשתמשים במקל לבן או בכלב נחייה, אינם בהכרח עיוורים מוחלטים. אנשים בעלי ראייה חלקית נזקקים לעתים לסיוע ועזרה, למשל לנוע במקום לא מוכר או לנוע בלילה. תחילה יש לשאול את לקוי הראייה אם הוא זקוק לעזרה, מתוך הנחה שישנם שנזקקים לעזרה וישנם שלא. כך אתה מכבדו בתור אדם בעל ישות עצמאית ובעל רצון משלו.
10. כלב נחייה קשור ברתמה נמצא בתפקיד ואין להפריע לו. אין לשחק עם הכלב ללא אישור בעליו. כלב בלא רתמה אינו בתפקיד ואז מותר לגלות כלפיו גילויי חיבה וידידות, לאחר כמובן שקיבלת אישור מבעליו.
11. אין להאכיל כלב נחייה! האחריות להאכלת הכלב היא בידי בעליו. אם אתה מלווה בכלב, אל תאפשר לו להתגרות בכלב הנחייה.
12. אם ברצונך לסייע ללקוי ראייה להגיע למקום כלשהו, אל תאחז בכלב אלא הנח לבעליו לאחוז במרפק שלך.
13. לגבי הובלת העיוור: הנח לו לאחוז בידך ולעקוב אחריך; התאם את קצב הליכתך לקצב ההליכה שלו; תן לו הסבר על שינויים בפני השטח; כאשר אתם מתקרבים למעבר צר, העבר את היד המובילה אל מאחורי גבך כך שלקוי הראייה יוכל ללכת מאחוריך; לפני שמגיעים אל גרם מדרגות יש להודיע לאדם על קיומו וליידע אותו אם הוא מוביל כלפי מעלה או כלפי מטה.
________________________________________
הכותב הינו מדריך ניידות בעזרת כלבי נחייה במרכז הישראלי לכלבי נחייה לעיוורים
* הכתבה הנ"ל התפרסמה במוסף נגישות+ של עיתון הארץ בשיתוף עם עמותת נגישות ישראל. כתבות נוספות מתוך המוסף המיוחד מפורסמות גם הן באתר.
