עולמי התהפך ב-180 מעלות ברגע אחד בגיל 28 בשנת 2004.
עקב שכחה של שני טמפונים (המיועדים לספיגת הדם) בקנה הנשימה ע"י המנתח במהלך ניתוח פוליפים באף שמנעו את כניסת האוויר,
בעקבותיה נותרתי עם נזק מוחי אנוקסי, הפכתי אדם עיוור עם מוגבלות פיזית.
מן הסתם, ההסתגלות למגוון מגבלותיי הפיזיות וקבלת נכותי לא הייתה ביום אחד אלא בתהליך שיקומי ארוך הן פיזי והן נפשי (שיימשך כל חיי).
כספורטאי תחרותי עוד משחר נעוריי, בעיקר כשחיין, תמיד הצבתי לעצמי מטרות וחלומות אך עם קבלת הבשורה על נכותי לא האמנתי שאוכל לעסוק עוד בספורט כלל, בטח ובטח לחזור להתחרות ולחלום.
באחד מימי היותי מאושפז בשיקום נוירולוגי בתל השומר, הגעתי ליום חשיפה של עמותת אתגרים בפארק הלאומי בר"ג שם, הציגו את מגוון פעילויות העמותה כגון חבל, אופני יד וטנדם (שאז לא היה), וכמובן שייט באגם.
בשנת 2006 בתום שחרורי משיקום יום, הגעתי למועדון השייט של אתגרים במרינה ת"א שם לראשונה עליתי על סירת מפרשים – דגם סונר, סירה אולימפית במשחקים הפאראלימפיים) נדהמתי לגלות שגם ללא חוש הראייה ניתן להשיט סירה בהתבסס על תחושת הרוח, מהירות הסירה, לחץ על ההגה ועוד… כמובן בשילוב עבודת צוות.
כשאני שט אני שוכח מהנכות ומרוכז בהולכת הסירה, מה שמעניק לי חוויה של עונג .
בשנת 2010 התוודעתי באתגרים לרכיבת אופניים בטנדם (דו-מושבי ), ענף ספורט נוסף המאפשר לעיוורים כמוני להיות שותף פעיל בדיווש המחייב עבודת צוות עם הרוכב הקדמי, לשוחח וליהנות מהאוויר הפתוח ומהטבע.
למרות הכאבים הנלווים לרכיבה בטנדם, נוכחתי לגלות שיותר קל לי לרכוב 50 ק"מ מאשר ללכת 100 מטרים בהפסקות.
כמילות השיר של אריק איינשטיין – זאת הייתה "אהבה ממבט ראשון".
מעבר ליכולת לחזור לעסוק בספורט, תודות לאתגרים ניתנה לי גם הזכות לחזור להתחרות ובעיקר לחזור לחלום!
החזרה לעסוק בספורט תחרותי ולהגיע להישגים, תרמה רבות לחיזוק הביטחון העצמי. המעבר מספורט אינדיבידואלי (שחייה) לעבודת צוות והתלות אחד בשני תרמו גם הם .
זכינו ארבע פעמים כאלופי ישראל בשייט סירות מפרש, פעמיים אלופי ישראל בשייט לעיוורים, פעמיים מקום רביעי בעולם בשייט לעיוורים, פעמיים אלופי ישראל באופני טנדם, במקום 14 באליפות העולם בטנדם ועוד ועוד.
סוד הקסם באתגרים הוא שמסתכלים עליך ככל האדם ! מבלי לייחס חשיבות יתרה למוגבלות, היישר בגובה העיניים, לא מלמטה, בטח ובטח שלא מלמעלה.
באתגרים ובכל הפעילויות השיקומיות, מעבר לספורט פגשתי במלאכים בדמות אדם עם נשמה ענקית – מתנדבים ועובדים בעלי לב זהב של נתינה אין סופית וחברים טובים שהתמזל מזלי להכירם.
תודה.
אלעד רוזנצוויג
