בית המשפט בנהריה לא נגיש. יש מדרגות כבר בכניסה ולכן לא ניתן לתת שירות אפילו במבואה. מוגבלי ניידות נאלצים להישפט בחיפה…
ביוני 2012 הגיעה התלונה הבאה:
"אתה לא יכול כלום כלום שם. 60 ס"מ לפני הדלת ראשונה לפני השומר ממש חסום, 3 מדרגות יורדות ואחרי זה עוד המון מדרגות למעלה.
ברצוננו לברר עמכם מתי מתוכננת הנגשת המבנה בהתאם לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים), התשע"ב – 2012. יש לקדם מבנה זה בסדר העדיפויות מאחר ואינו נגיש כלל.
כמו כן, לפי סיכום קודם עמכם, כאשר אין נגישות במבנה, יש לתת אלטרנטיבה לשירות לאדם עם מוגבלות, במקום סמוך, ובדרך מכובדת ושוויונית ככל הניתן…".
בפברואר 2013 מתפרסם טור ב"הטרקלין" על בית המשפט בנהריה. המבנה מתואר כ"מבוך של כוכים קטנים". יש בו שופטת אחת בלבד.
במאי 2013 קיבלנו מנציבות השוויון העתק התכתבות לפיה הייתה כוונה לבצע התאמות נגישות במהלך 2013, אך יש החלטה לסגור את בית המשפט הזה. הכוונה לסגור את בית המשפט כלולה בטיוטת חוק ההסדרים 2013-2014. בהמשך התקבלה החלטה לא לסגור את בית המשפט (יחד עם בתי משפט אחרים בפריפריה). אם ההחלטה סופית, הדרישה להנגשה עומדת בעינה.
אנחנו ממשיכים לעקוב.
בלי קשר למבנה הזה, הגיע בפברואר 2015 ציטוט מדאיג מפיו של השופט עידו דרויאן מבית משפט השלום בתל אביב. במסגרת עדות אופי במשפט של ראש עיריית רמת השרון ה וזכרה הנגשת בית ספר. השופט מציין שגם בתי משפט לא מונגשים במלואם ושאל אם יש בתקציב המדינה סכומים הדרושים להנגשה. "זה לא כי המדינה לא רוצה, אלא כי אין לה". הגישה הזאת תמוהה משתי סיבות לפחות: 1. אין טעם לחוקק חוקים ותקנות שהמדינה לא מתכוונת או מסוגלת לכבד וליישם. 2. המדינה מוציאה לא מעט כסף על אירועים, תמיכות ועל תשתיות שלא כולם חיוניים למשק. לכן הקביעה ש"אין כסף" צריכה להתחלף בהבנה שהנגישות איננה במקום טוב בסדר העדיפויות…
