בתחילת 2014 החליפו את חברת שירותי הדרך לנכי ביטוח לאומי (בעקבות מכרז) והמבוטחים קיבלו הודעה קצרה על כך; תלונה שהגיעה עוררה מספר שאלות
בהודעה הקצרה שקיבלו כל המבוטחים ובאתר המוסד לביטוח לאומי יש שני פרטים מהותיים בלבד: תאריך המעבר ומספר הטלפון של החברה הזכיינית. אין בהודעה (וקשה למצוא באתר המוסד לביטוח לאומי) פרטים חשובים נוספים כגון התחייבות החברה לזמן הגעה מקסימלי (אולי לפי אזורים) ומנגנון פיצוי כאשר החברה לא עומדת בתנאים.
בתלונה שהגיעה מסופר על עיכוב בלתי סביר בהגעת הסיוע שבגללו הנכה היה בסכנה בריאותית (עקב תלות במכשירים רפואיים בפרקי זמן קצובים). כנראה שגם היחס במוקד החברה לא היה אדיב וסבלני.
רמז חלקי לתשובה אפשר למצוא במסמך המכרז שהמתחרים נדרשו לעמוד בו. יש שם פרק "אמנת שירות" ובו דרישה ל"הענות לקריאת שירות": "הגעה לא יאוחר מ- 1.5 שעות ממועד ההודעה למוקד השירות."
"גובה הפיצוי המוסכם": "1000 ₪ לכל איחור העולה על 15 דק' , לכל תלונה של זכאי לגבי מועד ההגעה , שתיבדק על ידי המוסד ותימצא מוצדקת".
המסמך לעיל איננו חוזה ואנחנו מנסים לברר אם הנוסח הנ"ל מחייב את החברה שזכתה במכרז. פנינו להנהלת המוסד לביטוח לאומי ואנחנו ממתינים לתשובה.
לאור המתואר לעיל אנחנו מציעים חומר למחשבה: כל נכה שמקבל "הלוואה עומדת" לרכישת רכב מתחייב לבטח את הרכב בביטוח מקיף. רוב חברות הביטוח כוללות בפוליסה גם ביטוח גרירה ולא תמיד אפשר לוותר על המרכיב הזה ולהזדכות בסכום שמשתווה לעלות מנוי עצמאי בחברה שמספקת שירותי דרך. לכן יש כאן "כפל ביטוח" שאין בו צורך ומהווה בזבוז כספי ציבור. עדיף לדרוש ממקבלי ההלוואה העומדת לוודא שיש להם ביטוח גרירה ולגלם את עלות הביטוח בגמלת הניידות.
