מידע מסייע

תקציר

 

פארק המעיינות ("נחל הקיבוצים", "עין מודע") היה אתר יפה ונגיש לכלי רכב. ב- 2010 החליטו לחסום אותו לכלי רכב ולהכריח את המבקרים ללכת מספר קילומטרים או לנוע באופניים וברכבים חשמליים שכורים. כל הדרכים האלה לא היו נגישות בעת ביצוע החסימה. יש גם מחאה כללית שלא קשורה לנגישות לאנשים עם מוגבלויות, כי מעטים האנשים שמוכנים להתאמץ פיזית וכלכלית כדי להגיע לשם עם משפחותיהם. הנימוק למהלך הזה הוא הקושי בשמירה על הניקיון והסדר ודיווחים על עבריינות גואה. ראו כתבה מפורטת ב"ידיעות אחרונות" (9.12.2010).

בדצמבר 2013 מוגשת עתירה מנהלית (בהפניית בג"ץ) של "הטבע שייך לציבור" נגד הרשויות ונגד הקיבוצים הגובלים בפארק. בעתירה המנהלית (ובמיוחד בעתירה לבג"ץ) מודגשת בעיית היעדר הנגישות למבקרים עם מוגבלויות ונעשה שימוש במידע מ"נגישות ישראל". בהסכם פשרה מפברואר 2015, שהשופט שהאר אטרש נותן לו תוקף של פסק דין, אין איזכור של הסדרי גישה למבקרים עם מוגבלויות!

 

פירוט הבעיות והשתלשלות העניינים

בסוף 2008 המקום הוכרז "מתחם טבע נגיש" והוקמה בו פינת פיקניק נגישה. במצב הנוכחי אנשים עם מוגבלויות לא יוכלו להגיע למתחם שהיה נגיש.

בניגוד לפארקים ושמורות טבע (שהם באחריות רשות הטבע והגנים או קק"ל), "פארק המעיינות" נמצא בעת כתיבת שורות אלה באחריות "רשות ניקוז ירדן דרומי". בדצמבר (חנוכה) 2010 אפשר למצוא בדף הבית שלהם (ההדגשות שלנו):

"לא תתאפשר כניסת רכבים לפארק. הכניסה לפארק והחניה – ללא תשלום!
מהמבואה, ניתן להגיע למעיינות ברגל / באופניים או לחילופין להשכיר ממגוון אמצעי השינוע המוצעים".

בדף פנימי של רשות הניקוז היה כתוב ב- 2010:

"בימים אלה הסתיימו עבודות שיקום ופיתוח …, שולחנות וספסלים לפיקניק ובילוי משפחתי חווייתי. המקום מונגש ברמה גבוהה גם למוגבלים,…
ניתן להגיע דרך ציר מסודר היורד מכביש 669 בצמוד לקיבוץ רשפים, ומוביל הישר לאתר במרחק 2.7 ק"מ מהכביש. הדרך זמינה לכל סוג רכב. הכניסה חופשית". נוסח דומה נמצא באתר גם בסוף 2013…

אנחנו מקווים שהקישורים יעודכנו וישקפו את המצב האמיתי בשטח.

פנינו למועצה האזורית "עמק המעיינות" (לשעבר "עמק בית-שאן") ולרשות הניקוז ירדן דרומי בדרישה לאפשר כניסה עם כלי רכב לבעלי תג נכה (כמו באגמון החולה). בהסדר הנוכחי האנשים עם המוגבלויות נפגעו כתוצאה מחוסר הרצון של הרשויות לאכוף את החוקים ולשמור על הניקיון. כתבנו גם לקק"ל, שהיו שותפים לשיפוץ האתר. עיקרי התשובה שקיבלנו:

"הנגישות לנכים בפארק המעיינות הינה בחשיבות עליונה מבחינתנו ואנו פעלנו ונמשיך לפעול בעניין זה. אבקש לציין כי פיתוח השבילים המובילים למעיינות נעשה תוך התחשבות בנכים המתניידים בכסאות גלגלים, וככל שהם לא מעוניינים להגיע למעיינות באופן עצמאי עומד לרשותם שאטל חשמלי, אשר מובילם, חינם אין כסף, למעיין אליו הם חפצים להגיע. אנו פועלים לקיצור זמני ההמתנה ובטוחים שעם חלוף הזמן המצב רק ילך וישתפר (צריך לזכור שהפארק, בסגנון ההפעלה החדש, נמצא בחיתוליו).  מעבר לכך, אנו בוחנים כעת מספר אפשרויות לשדרוג הציוד ולשיפור התשתיות בפארק בכדי להקל על אנשים המוגבלים בתנועה.

ברצוני להבהיר כי חסימת הגישה לפארק לכלי רכב פרטיים נבעה מכך שכלי הרכב (על סוגיהם השונים) דרסו את הצמחייה במקום, התחרו זה בזה בטיפוס על הגבעות בשטח, השחיתו את המעיינות וגרמו נזק רב לטבע ולחקלאים. "מנגלים" הודלקו (והשריפות בעקבותם), לכלוך, פסולת וזוהמה הושארו במקום, והדבר גרם לרשויות השונות הוצאות ניכרות. הותרת המצב על כנו הייתה לבטח מביאה לנזק בלתי הפיך (ר' ערך פארק הכרמל) ואנו סבורים שהפתרון הנוכחי יועיל הן לטבע והן לציבור המבקרים…".

תשובתנו לפיסקה האחרונה היא שסגירת אתרים היא פתרון קל מדי לבעית הונדליזם וחוסר המשמעת. הפתרון הראוי הוא אכיפה מרתיעה, ולרשות הטבע והגנים יש ניסיון בקטע הזה.

ב- 10.12.2010 התפרסמה כתבה במקומון "שיחת העיר" על פעילותה של חברת הכנסת אורלי לוי להחזרת המצב לקדמותו. בפתיחת הכתבה מסופר:

 "ביום ששי השבוע הגיעו למתחם "עמק המעיינות" שני נכים שביקשו להגיע עם רכבם… הרכבים שהציבו היזמים לא תאמו והשניים עזבו בזעם את המקום. היזמים הבטיחו לנכים כניסה ללא תשלום, אך אין במקום שום שלט המורה על כך…". כתבנו לח"כ אורלי לוי וקיבלנו ממנה הבטחה להעלות את הנושא כשאילתה בכנסת.

בפרסום אחר מטעם מטה מאבק "הטבע שייך לציבור" נטען שכלי-רכב של מטיילים מהקיבוצים נכנסים באופן חופשי למתחם דרך מעברים סגורים לציבור הרחב. לפי התמונות והטקסט, המקום שהיה שוקק חיים בעיקר בסופי-שבוע היה כמעט נטוש בגלל החסימה.

בדצמבר 2010 נפתחה באינטרנט עצומה נגד ההסדרים החדשים. מפרסמי העצומה שוקלים פנייה לבג"ץ (הם פנו והבג"ץ העביר בפועל את העתירה כ"מנהלית" לבית המשפט המחוזי בנצרת בסוף 2013). ב- 21.1.2011 סיפור המחאה התפרסם ב"הארץ".

באמצע ינואר 2011 הגיעו אלינו תמונות של הרכבים החשמליים ושל מגרש החניה. מהתמונות ברור שלא ניתן להסיע ברכבים האלה אנשים בכיסאות ממונעים (כשהם יושבים בכיסא שלהם). הנכה צריך לעבור למושב די גבוה ואת הכיסא צריך לקפל ולאבטח. האספלט במגרש החניה לא כבוש (למעשה מדובר בחצץ) וזו בעיה נוספת עבור משתמשים בכיסאות גלגלים. סימון חניות הנכים קיים אך לקוי.

במרץ 2011 התקימה פגישה בכניסה לפארק בין יו"ר "נגישות ישראל" מר יובל וגנר לבין ראש המועצה האזורית "עמק המעיינות", נציגי רשות הטבע והגנים ומנהלי ומפעילי הפארק (וה"סחנה" הצמוד).  בפגישה הובן שהרכבים החשמליים לא מתאימים להסעת משתמשים בכיסאות גלגלים ועלו רעיונות לבצע התאמות. יש כוונה להתניע תהליך של הנגשה כוללת של הפארק בתלות במקורות הכספיים.

רשמי סיור מאוקטובר 2011

באחת השבתות יצאנו (עם מלווים) לבצע את הסיור עם רכב חשמלי גדול. המעבר לרכב מכיסא הגלגלים מחייב סיוע כפי שניתן לראות בתמונה להלן:

אם יש עוד נוסע עם מוגבלות, הוא צריך לשבת בספסל השני (שהגישה אליו פחות נוחה). את כיסאות הגלגלים היה צריך לאבטח בספסל השלישי (שנפתח למשטח די נוח). הציעו לנו חבלים לקשירת הכיסאות. כפי שנכתב לעיל, אין פתרון עדיין לכיסא ממונע. אם לא היו לנו מלווים, לא היינו יכולים להיעזר בשירותי ה"שאטל", כפי שניתן לראות בתמונה להלן:

מסלול הנסיעה הוא באורך כ- 12 ק"מ כמעט (כולל קטעים שצריך לחזור עליהם):

 יש דרכי עפר נוספות שאסור לנסוע בהן ברכב החשמלי. המשמעות היא שכאשר לא נוח לפרוק ולהעמיס את הכיסאות פעמים רבות במהלך הטיול, מי שנשאר ברכב החשמלי לא יכול לראות את כל הנוף היפה שאפשר לראות מהשבילים.

פינת הפיקניק הנגישה בעין מודע הייתה נטושה למרות שהשולחנות האחרים היו עמוסים כפי שניתן לראות בתמונה להלן:

ואכן, במשך כל השהייה באתר לא נתקלנו במשתמשים אחרים בכיסאות גלגלים. חניות הנכים שהכשירו לפני סגירת הפארק מוזנחות ונטושות:

גם ב"מבואה" (אתר הקיוסק והשכרת הרכבים החשמליים) יש בעיית נגישות למרות שמדובר במבנה חדש שהיה צריך להתאים לחוקי התכנון והבנייה (שלא לדבר על חוק השוויון). תא שירותי הנכים ארוך וצר והדלת נפתחת פנימה. אפשר לתמרן בתא בזכות ארכו, אך כאשר מורידים את מאחז היד המתקפל, המעבר אל האסלה צר מאד כפי שניתן לראות בתמונה:

השיש המעוצב מסביב לכיור מפריע ומיותר. העיצוב הזה של השירותים לא תואם אף אחד מהשרטוטים בתקן הישראלי, מעניין אם אושר ע"י מורשה נגישות… השירותים נמצאים מחוץ למבנה "חנות הנוחות" של המקום למרות שבתכנון נכון אין בעיה לכלול אותם במבנה. אל השירותים מוליך שיפוע שעלול להכביד על חלק מהמשתמשים בכיסא גלגלים והשילוט חלקי כפי שניתן לראות בתמונה:

לסיכום הביקור, הכותב עדיין מעדיף אפשרות לתנועה עצמאית עם רכב נושא תג נכה ללא תלות במלווים. למשתמשים בכיסא ממונע / קלנועית צריך לקחת בחשבון טווח נסיעה של 12 ק"מ לפחות (+מקדם בטחון) אם רוצים להגיע מהמבואה לעין מודע ובחזרה. ברצוננו לציין לטובה את הנכונות של העובדים במקום לסייע. גם בהינתן ההסדר החדש יש אפשרויות לשפר את הנגישות למבואה ולרכבים החשמליים. יהיה נחמד אם ירכיבו מנגנון-יד בחלק מהם לטובת מי שמשתמש במנגנון כזה ברכבו.

בינואר 2012 נמסר לנו שנרכש רכב חשמלי מיוחד עם רמפה לכיסא גלגלים. באוקטובר 2012 נמסר לנו שהרכב פועל:

באוקטובר 2012 נודע לנו שאיפשרו לקבוצת מכוניות עם תג נכה להיכנס לפארק בתיאום מראש.

בדצמבר 2013 מוגשת עתירה מנהלית (בהפניית בג"ץ) של "הטבע שייך לציבור" נגד הרשויות ונגד הקיבוצים הגובלים בפארק. העתירה הסתיימה בפשרה לטובת המקומיים, אך ללא התייחסות לנגישות למבקרים עם מוגבלויות.

ביוני 2021 מגיעה תלונה על הנגישות ל"בריכה המשולשת" בנחל הקיבוצים. יש מחסום לכלי רכב כמה מאות מטרים לפני הבריכה. אנשים עם מוגבלות מתקשים מאד לנוע בין המחסום לבריכה בדרך שכוללת שיפוע ניכר. הם יכולים לשכור גולפית במבואה לפארק ולשלם לא מעט כסף, בניגוד לאחרים שנכנסים בחינם.

המצב במקום בראי החוק

בנובמבר 2005 נחתמה תקנה בכנסת לפיה קטע של נחל הקיבוצים מדרום לניר דוד מוכרז כשמורת טבע לפי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה. בפגישה במרץ 2011 הובהר לנו שמדובר בשטח צר סביב נחל הקיבוצים, שהוא חלק קטן מאד משטח הפארק.

כאמור, בדצמבר 2013 מוגשת עתירה מנהלית בעניין סגירת הפארק לכלי-רכב פרטיים. לפי העותרים, היו בתהליך עבירות תכנון ובנייה בנוסף לפגיעה במטיילים ובעקרון חופש הגישה לטבע.

רשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי

. ב- 2010 מופיעה שם ההכרזה על החסימה לרכב. ב- 2021 הפארק לא מוזכר בפירוט באתר, אלא דרך תיאור "שביל עמק המעיינות" שאורכו כ- 120 קילומטר…

1998. אתר "נבו".