מאת: גלית בן חמו מאתר TheMarker, בשיתוף עמותת נגישות ישראל
יו"ר עמותת נגישות ישראל, יובל וגנר, מברך על כברת הדרך שעשתה ישראל בתחום הנגישות, ועם זאת קורא לבחון מחדש את הנושא בעקבות היקף הנפגעים הגדל מדי יום מאז 7 באוקטובר
ההשלכות הכבדות של אירועי 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת מורגשות מדי יום. לצד ההרוגים והחטופים עולה היקף הפצועים — פיזית, חושית ונפשית — שאינו מפסיק לגדול. "באירועי תאונות דרכים מתמקדות הכותרות בהרוגים, אך לא פעם מספרם של הפצועים באותה תאונה הוא פי שניים או פי שלושה. מאז 7 באוקטובר גדל באופן משמעותי מספר הנכים, בצה"ל ובחברה האזרחית, בעשרות אלפים", אומר יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות בישראל. "המציאות כיום דורשת היערכות מחודשת של מדינת ישראל, שאמנם ידועה כמתקדמת בהתייחסותה לנושא הנגישות, אולם לאור אירועי החודשים האחרונים מתבקשת לבצע צעדים קריטיים נוספים".
אתגרי החיים עצמם
את עמותת נגישות ישראל ייסדו יובל וגנר ורני בנימיני לפני כ–25 שנה. מאז שהוקמה, העמותה עוסקת בקידום הנגישות ובשילוב אנשים עם מוגבלויות ובני משפחותיהם בחברה הישראלית. העמותה מובילה את נושא הנגישות בישראל באמצעות פעילויות לקידום המודעות לחשיבות הנושא, מקדמת חקיקה ומדיניות של משרדי ממשלה ומייעצת, מלווה ומדריכה ארגונים ועסקים. וגנר התוודע לצורך בהנגשה עוד מילדותו, לאחר שאביו נפצע קשה ונשאר משותק בכיסא גלגלים כנכה צה"ל לאחר מבצע קדש.
"באותה תקופה דבר לא היה נגיש בארץ. אחי, אמא שלי, אני והחברים של אבא היינו הסבלים שלו בכל מקום", מספר וגנר, שנפצע גם הוא בעקבות תקלה טכנית בטיסה במסוק קרב בעת שירותו כטייס בחיל האוויר, ולאחר תקופת שיקום ממושכת הבין על בשרו את אתגרי הנגישות. אז החליט לפעול למען שינוי בחברה הישראלית: "המהפך שמתרחש ברגע אחד מלוחם, מאדם בריא ומתפקד, למצב שאנשים מוצאים את עצמם בבית חולים, בכיסא גלגלים, קטועי איבר או כל פציעה אחרת — מפיזית ועד נפשית — אינו מסתכם בהתמודדויות הרפואיות, בשיקום המתמשך ובהחלמה האיטית עד לנקודה מסוימת; אלא נמשך בהתמודדויות יום-יומיות ובחיים עצמם. יש המון אתגרים שצריך לצלוח".
מחשבים נגישות מחדש
מאז שאביו של וגנר הפך לנכה צה"ל בעידן של חוסר נגישות מוחלט בישראל ועד היום, המדינה עשתה כברת דרך בתחום הנגישות. "כיום יש חוקים ותקנות נגישות מתקדמות, שיושמו כמעט בכל תחומי החיים", הוא אומר. "אבל התקנות מותאמות למציאות קודמת, לעבר. בחודשים האחרונים המציאות הישראלית השתנתה באופן חד וקריטי. עקב ריבוי הפצועים יש לפתוח שוב את הדיון בנושא ולקדם אותו במדרגה נוספת".
אחד האלמנטים שגוררים אחריהם את הצורך בשינוי הוא המספר הגדל והולך של אנשים עם מוגבלויות. "מספר הצרכנים של מקומות חניה עם נגישות, קופות נגישות, שירותי נכים ועוד גדל באופן משמעותי. לכן צריך לחשב מחדש את שיעור ההקצאות", אומר וגנר, שמצביע על תחומים נוספים שבהם נדרש להעמיק ולהוביל שינויים: "מתקיים שיח על האנשים הפוסט־טראומטיים, חיילים ואזרחים, ואין עדיין תשובות ברורות בעניין. מצד שני יש לא מעט רעיונות שמתגבשים, שצריך להתחיל לפתח, כמו חדרי שקט במקומות ציבוריים להלומי הקרב. בעיניי הכרחי לקיים בנושא דיון נרחב, עד שיעלה עשן לבן ויימצאו הדרכים לחוקק תקנות ולהטמיע אותן בכל התחומים — תחבורה, עסקים, אקדמיה ועוד. בינתיים נושא התקומה, שעתיד לצאת לפועל עם סיום הלחימה ביישובי העוטף והצפון, מהווה נקודת דרך מהותית שבה ניתן יהיה להקים מבנים מונגשים מראש וברמה גבוהה".
בסוף כולם מנצחים
עבור וגנר לתחום הנגישות יש ערך רב, אישי, רגשי וחברתי. "ההערכה הציבורית לנכי צה"ל התמסמסה לצערי עם השנים. דווקא לאור אירועי המלחמה נראה שההערכה חוזרת. זו הזדמנות לייצר מודעות לרגישויות שסוחבים איתם אנשים עם מוגבלויות, ולא משנה אם נפצעו בקרב או בדרך אחרת. אני חושב שאם כל ארגון, ללא כל קשר לחקיקה, ימצא את הדרך לפעול באופן עצמאי לטובת קידום הנגישות, נזכה כולנו להיות חברה טובה יותר.
"ככל שאנחנו מייצרים מציאות נגישה יותר, שוויונית, אמפתית, כך אנחנו מסייעים לאנשים לחזור לחיים נורמליים, למרות המוגבלות", מסכם וגנר. "קידום נושא הנגישות הוא Win-Win-Win לבתי העסק שפותחים דלת לקהל נוסף שהמספרים שלו גדלים, לאנשים עם המוגבלויות עצמם ולבני משפחותיהם שיכולים לנהל שגרה מסוימת וטובה יותר, ולנו כחברה ישראלית שאחד מערכיה הוא יצירת שוויון הזדמנויות".
קרדיט צילום התמונה: איתי רון
לכתבה באתר TheMarker – לחצו כאן
נשמח ונעריך את עזרתכם לקידום הנגישות ושילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה!
