מקור: המשמר האזרחי, רדיו 99
.jpg)
גיא מרוז: בוקר טוב לאריה בר, מנכ"ל משרד הפנים.
אריה בר: בוקר אור.
גיא מרוז: אז בוא תספר לנו, למה היה לנו נורא חשוב, כן לדבר אתך הבוקר הזה. בשורה חדשה, וזה לא קשור לבחירות כמובן, נכון?
אריה בר: נכון, בוודאי שלא, הנושא הזה של התקנות, לנגישות לבעלי מוגבלויות, נידון כבר מעל לשנה, הוא עבר את כל התהליכים, עד שהוא שב בועדות הכנסת, בסופו של דבר, הענין הוא לא ענין פוליטי לחלוטין, או ענין למצוא באמת תשובה, לבעלי מוגבליות, להגיע למוסדות ציבור, למבנים מסחריים, ולאפשר לקבל שירות, כמו כל בן אדם רגיל.
אורלי וילנאי-פדרבוש: אבל למיטב ידיעתנו, הרחבת חוק הנגישות, כבר כלל את הדגשת המבנים הציבורים, אז מה שונה כאן?
אריה בר: לא, לא, הוא לא כלל את העסקים המסחריים.
אורלי וילנאי-פדרבוש: זהו, רק את הציבור… כן.
אריה בר: ולכן, גם בתי העסק המסחריים, היום מחוייבים על פי התקנה החדשה, וכן לוחות זמנים.
אורלי וילנאי-פדרבוש: זאת אומרת.
גיא מרוז: מתי, מתי, בוא אתן לך למשל דוגמא, את בית המועצה, או את בית העיריה, בבית שמש, היינו בו לפני כשנה, בנין שאין שום נגישות.
אריה בר: תראה, קודם כל, הרשויות המקומיות.
גיא מרוז: כן.
אריה בר: מחולקת לסוגים שונים, רשויות מקומיות שהם רשויות איתנות, שהן בעלי אמצעים, שהוטל עליהן לבצע את נושא הנגישות, בטווחים קצרים יותר.
לרשויות שניתמכות, רשויות שנמצאות בתוכניות הבראה, המועד נקבע מאוחר יותר, ולכן ניתן לכל רשות מקומית, בטווחים שניקבעו בתקנות, את הזמן, כדי לבצע את הנגישות.
גיא מרוז: באיזה שנה, במדינת ישראל, כל רשות מקומית, וכל מקום שאנשים אמורים להגיע לביטוח לאומי, כמו הרשות, כמו מוסד כלשהו שמטפל באזרח, יהיו נגישים לנכים, עד איזה שנה?
אריה בר: על פי התקנות.
גיא מרוז: כן.
אריה בר: בין חמש, לשבע שנים.
גיא מרוז: ממתי? מעכשיו?
אריה בר: מעכשיו.
גיא מרוז: זה המון זמן.
אורלי וילנאי-פדרבוש: זה המון זמן, שעומדים להיערך לזה. נניח בניית מעלית, לא צריכה לערוך יותר משנה, אתה יודע.
אריה בר: הבעיה זה לא מעלית. הבעיה זה לא ענין של מעלית…
גיא מרוז: אלא מה? מבנים שאי אפשר לבנות מה מעלית?
אריה בר: בדיוק. למבנים לא תמיד אפשר להתקין להם מעלית, לפעמים העלויות הן גבוהות במיוחד, כדי ליצור את הנגישות, כל מבנה מצריך תיכנון לפעמים, לקחת מתכננים, וסוקטורים, והדבר הוא לא יקל בעיניכם, הוא לא פשוט.
אורלי וילנאי-פדרבוש: אבל, אתה מדבר על שבע שנים, ואתה יודע, ראש מועצה יכול להתחלף פעמיים בזמן הזה.
אריה בר: כן, אנחנו לא אמרנו שבע שנים, אמרנו עד.
ודבר נוסף. בחלק גדול של הרשויות המקומיות.
גיא מרוז: כן.
אריה בר: ששם רוב האוכלוסיה, הטווחים הם קצרים.
גיא מרוז: בבתי עסק אתה אומר, פרטיים, מתי? הדד ליין, בענין הזה.
אריה בר: בתי עסק פרטיים, למעשה מאז, מיום חתימת התקנה, יש לוחות זמנים, שאני לא אפרט אותם.
גיא מרוז: סדר גודל תתן לי.
אריה בר: אבל תוך שלוש שנים, ברשויות החזקות, חייבים לתת נגישות.
אורלי וילנאי-פדרבוש: תגיד, מה הסנקציה, למי שלא מדגיש את המקום שלו.
אריה בר: אה, אין לי פה את הסנקציות המפורטות מולי, אבל אם תרצו, אני אשלח לכם.
אורלי וילנאי-פדרבוש: בסדר. .. רק שאלה אחרונה. כלומר יסתובבו פקחים, ויבדקו?
אריה בר: כן. כי הפקחים..
גיא מרוז: הכן הזה נשמע מאוד מינורי, הכן הזה, אני חייב לציין. אדוני, מנכ"ל משרד הפנים.
אריה בר: לא, למה מינורי.
גיא מרוז: אה, כי זה כזה כן מהוסס כזה.
אריה בר: לצערי הרב, אני חי במדינת ישראל.
גיא מרוז: כן.
אריה בר: לצערי, אני שמח שאני חי במדינה, אבל לצערי רב, ישנם חוקים, שלא מקפידים לבצע אותן, ולכן החשש שלנו, הוא בהחלט כזה, שגם התקנות האלה, לא יהיה מי שיעכוף אותן.
כמו שיש תקנות אחרות. אבל, מה שחשוב זה, ואני חושב שמה שאתם עושים הוא הדבר הנכון, שהציבור יתריע, הציבור לא יבוא לאותן מקומות, שלא מבצעים את התקנה הזאת.
אורלי וילנאי-פדרבוש: אבל יתריע למי? מי יבוא לבדוק?
אריה בר: אני אגיד לך. קודם כל, יש את האגודות השונות, אגודות הנכים, שבהחלט הם יכולים להרתיע, ואני חושב שהפעולות שהם יעשו, הם יביאו לכך, שהציבור לא יגיע למקומות המסחר האלה, וכן יעלו את הנושא, לדיון ציבורי.
אי אפשר. אנחנו לא יכולים להכניס לבית סוהר את אותו אחד שלא עושה את זה.
אבל יחד עם זאת, כאשר בית עסק, אנשים לא יגיעו אליו, אז אני מניח שהוא לבד, ידאג כן לבצע את הנגישות הזאת, על פי התקנות.
אורלי וילנאי-פדרבוש: או.קיי.
גיא מרוז: מנכ"ל משרד הפנים, אנחנו מודים לך, גם אם הוא יצליח הענין הזה. אז זה רעיון לא רע, גם שזכינו .. למקומות שבהם אין נגישות לנכים, זה רעיון ששווה לבדוק אותו. תודה רבה אדוני.
אורלי וילנאי-פדרבוש: תודה רבה.
