חדשות

מקור: "יוצאים לאור", גלי-צה"ל

דליק ווליניץ : אנחנו ביום שני החברתי שלנו, ואנחנו בחרנו לדבר היום עם יובל וגנר, ויובל עומד, הוא מקים עמותה, אחת העמותות החשובות שיש לנו, נגישות ישראל. בוקר טוב, יובל.

יובל וגנר – מקים עמותת נגישות ישראל : בוקר טוב לך ולמאזינים.

דליק ווליניץ : אני מבין שאתה רוצה לדבר איתנו היום על שני דברים, אולי נתחיל עם הראשון, הבג"ץ שהגישה העמותה שאתה עומד בראשה נגד משרדי הממשלה על אי-קידום של תקנות פרק הנגישות. בוא תרחיב לנו.

יובל וגנר : ב-2006 היתה חגיגה גדולה בקרב אנשים עם מוגבלות, לאחר שנחקק פרק הנגישות בחוק השוויון שבעצם אמר שכל מקום שפתוח לקהל יהיה נגיש. כשאומרים כל מקום הכוונה למשרדים, משרדי ממשלה, בתי ספר, בתי חולים, מרפאות, כל דבר שכל אחד ואחד מאיתנו הולך אליו ביומיום לכל צורך שהוא, אם לצורכי עבודה, לצורכי פנאי, או בריאות, או תיירות, או כל דבר אחר. אך לצערנו הרב ולאכזבתנו המאוד מאוד גדולה, החוק חוקק אבל ההלכה למעשה שזה התקנות ששם בעצם נוצר התוקף בנושא, נוצר הת"כלס של החוק, שום דבר שלא עשינו בו – מכתבים, וועדות מיוחדות בכנסת, ולוביזם, וכל מה שאתה רק יכול להעלות בדעתך, שום דבר לא עזר. ו-9 משרדי ממשלה פשוט לא עושים שום דבר, לא הגישו את התקנות שבסוף הפכו את החוק מעוד נייר בארכיון הכנסת, למשהו אפקטיבי. אבל חשוב שהמאזינים יבינו את המהות של הבג"ץ הזה והיא, שבעצם יש בארץ 500 אלף אנשים עם מוגבלות, אנשים עם מוגבלות פיסית וחושית, ונפשית וכולי. אני תמיד אומר שמוגבלות זה משהו שאף אחד לא רוצה. כולנו רוצים להיות בריאים וחסונים, אבל הגורל, לא מעט אנשים, 10 אחוז מהאוכלוסיה…

דליק ווליניץ : כן, מי כמו בן-שיחי יודע, אתה היית טייס חיל האויר כשיום אחד נפגעת בתאונה והפכת לנכה.

יובל וגנר : ותאמין לי שלא רציתי, ותאמין לי גם שהייתי מוותר על זה. אבל ככה זה. אתה יודע, כל אחד, אני תמיד אומר שעד שאין לך שפעת ואתה שוכב במיטה, אתה שוכח לרגע כמה קשה להיות חולה אפילו כשיש לך שפעת, שלא לדבר על מוגבלות לצמיתות.

דליק ווליניץ : תגיד לי, יובל, אני רוצה לשאול אותך משהו. אם אני מגיע לאיזה שהוא מוסד והמוסד הזה לא מקיים את החוק הזה, האם אני באופן אישי, שוב כמי שחוק הנגישות חל עליו, לא יכול לתבוע משפטית את המוסד הזה?

יובל וגנר : זה חלק מאותו ענין. כל הענין של לסיים את התקנות הוא, שההוראות תהיינה תקפות ת"כלס, ולא תיאורטיות. בעתיד כשהחוק יעבור, בין היתר אפשר יהיה לפעול משפטית ולוודא שעסק יהיה נגיש. אבל שוב אני חוזר שהמשמעות היא, שכל שנה כזאת שזה נגרר, ניבנים מאות אם לא אלפי בניינים חדשים…

דליק ווליניץ : לא נגישים.

יובל וגנר : …לא נגישים. נפתחים עשרות אלפי עסקים, לא נגישים.

דליק ווליניץ : ובצד, אני עוד פעם אומר כמו בשיחותינו הקודמות, שבצד הענין המוסרי הבסיסי שזו חובה קדושה על כולנו, מדובר גם בטמטום עסקי. כי 500 אלף איש הם קהל עם פוטנציאל עסקי עצום, קהל שקונה, שמעורה, ומאבדים אותו ברגע שאין נגישות.

יובל וגנר : נכון, ולכן באמת יש לא מעט עשיה חיובית בנושא הנגישות על-ידי זה, שבאמת יש כאלו שכן משכילים להבין את הפוטנציאל העסקי. יש כאלו שגם מבינים את הפוטנציאל, או את ההבנה החברתית, שלא יכול להיות שמדינה כמו שלנו שבה כל-כך הרבה נכי צה"ל, נפגעי טרור ונפגעי תאונות דרכים וכולי, שהמקומות בארץ לא יהיו נגישים, שיאפשרו שוויון מלא לאנשים עם מוגבלות. לכן העתירה הזאת היא פשוט קריטית ביותר עבור אנשים עם מוגבלות, ואנחנו בעצם באים ועוזרים למדינה על-ידי העתירה הזאת ובעצם אומרים לשרים לחתום כבר על התקנות האלו, להעביר אותם, לסיים את החקיקה הזאת ולעשות מה שטוב לאנשים עם מוגבלות.

דליק ווליניץ : יפה. אז נאחל המון הצלחה בענין הזה. ולפני שניפרד, אנחנו בעיצומו של הקיץ, יש מופעים רבים. מה קורה עם הנגישות במופעי הענק בחוצות?

יובל וגנר : אני אגיד לך אבל במילה אחת, אתה זוכר שאנחנו תמיד מדברים על אנשים טובים. כל העתירה הזאת לא היתה מצליחה לולא משרד עורכי הדין זיסמן אהרוני קיאה ו…, על-ידי עורכי הדין תומר רייס ובועז הוף, שעשו את זה בהתנדבות, אנשים שמקדמים זכויות פשוט בהתנדבות, וזה ראוי להערכה. כי יש … נוסע עכשיו באוטו ושומע את השיחה, צריך לזכור שהרבה מאוד מהעשיה שמקדמת במקרה הזה נגישות, נעשית על-ידי הרבה מאוד אנשים טובים שפשוט כל אחד בעולמו ובדרכו, ביכולתו, מסייע לקדם נושאים חשובים. לענין של הקיץ – קיץ זה כיף, כולם בישראל, אין כמו עם-ישראל לצאת ולבלות החל מהים ועד… ספציפית מה שרציתי להגיד פה זה ארועים, יש המון המון הפקות, פסטיבלים. אנחנו לקראת פסטיבל הסרטים בירושלים, ויש פסטיבל סרטים נוסף בקיסריה, וכל החברות הגדולות מתחילות עם כל מיני ארועים ענקיים של מופעים שפתוחים לקהל הרחב. אני רוצה רגע לספר ש…

דליק ווליניץ : רק בקצרה, כי אנחנו צריכים להפרד. אני מבין שחלק מהבעיה היא שיש כאלה שכבר מסדרים נגישות אבל לא טורחים לציין את זה.

יובל וגנר : בדיוק. ואם מודעות, אתר האינטרנט שכל הארועים האלו, לא כתוב שהארועים נגישים. אני עם מוגבלות חושש לצאת מהבית, כי אני לא רוצה ליסוע ולעמוד בפקקים ולחכות בתור ולהגיע, ובסוף לראות שאני לא יכול להכנס לשם, או שאין שם שירותי נכים. ולכן מפאת החשש מאכזבה של להגיע למקום הרגיש, אז אנשים עם מוגבלות נשארים בבית. אנחנו פונים עכשיו לכל מארגני ארועים, מעבר לזה שהם עושים נגישות, אל תשכחו לפרסם את ההסדרים, כדי שאנשים עם מוגבלות יבואו ויהנו ממה שאתם עושים.

דליק ווליניץ : יובל וגנר, נגישות ישראל, תודה רבה לך.

יובל וגנר : בוקר טוב לכולם.

דליק ווליניץ : בוקר אור.