חדשות

 

 

להלן תמליל הראיון:

 

ריקי הראל: ואנחנו בהכל צפוי, תוכנית לאנשים עם מוגבלויות ויכולת, רוצים לדבר עכשיו עם רינה פיאדה. שלום רינה.
רינה פיאדה: שלום גם לך.
ריקי הראל: תושבת הרצליה, נכון?
רינה פיאדה: לא, אני תושבת רעננה.
ריקי הראל: כן.
רינה פיאדה: וזו פעם ראשונה שאני מדברת ברדיו, אני מקווה שאני לא אתרגש הרבה.
ריקי הראל: לא, את נשמעת בסדר גמור. רינה, אני רוצה לשאול אותך, את מרבה ללכת לחוף הים של, החוף שנגיש לנכים שעיריית הרצליה התקינה.
רינה פיאדה: נכון. אני לא, אני בעלת, יש לי בת עם תסמונת רט ואוטיסטית, היא בת 35,
ריקי הראל: כן.
רינה פיאדה: אבל 20 שנה תסמונט רט, כידוע לך, זו תסמונת שלהרדים את יכולת ההליכה,
ריקי הראל: ומה עוד, רגע, מה עוד קורה בתסמונת הזאת? מאבדים…
רינה פיאדה: מאבדים את, בואי נתמקד בעניין ש, בוא עכשיו לא נרחיב את הדיבור על תסמונת רט מכיוון שעכשיו יש לי כאב גדול מאוד במה שנעשה לי בזמן האחרון.
ריקי הראל: כן.
רינה פיאדה: תסמונת רט אחד הדברים שמאבדים את יכולת ההליכה, ובזכות האינטואיציה שלי, ואהבת הבת שלי, אני הולכת איתה על חוף, על חול הים, גם בחורף, אגב,
ריקי הראל: כן.
רינה פיאדה: אנחנו שנים, לפחות עשרים, יותר שנה, כל שישי שבת בחוף הים. אני, יותר נכון נמצאת בבית חולים ל… ואנחנו, וזה אחד הדברים שמתחזק אותה, ובזכות הדבר הזה עכשיו רוצים לעשות על זה מחקר, הבת שלי לא על כיסא גלגלים, הנה מה טוב ומה נעים, פתאום בלי התראה לפני יום העצמאות אני מגיעה עם בתי ולא נתנו לי להיכנס, התענוג הזה, וזה באמת תענוג להיכנס, לבוא לים, עכשיו זה אפילו בהוראת רופאים שמתחילים להבין כמה זה נכון וטוב ללכת יחף על חול הים,
ריקי הראל: כן,
רינה פיאדה: פתאום לא נתנו לי להיכנס.
ריקי הראל: את מדברת שלא נותנים לך להיכנס עם האוטו,
רינה פיאדה: נכון, לא נתנו לי להיכנס עם האוטו, ובלי האוטו אני לא יכולה להגיע,
ריקי הראל: כן.
רינה פיאדה: בשום פנים ואופן אני לא יכולה להגיע, כאילו לרדת מדרגות, וחוץ מזה היא גם אוטיסטית, ואי אפשר פשוט להגיע לחוף, אני לא יכולה להגיע לחוף הים. אני אמנם כבר שלושה שבועות שלא נתנו לי להיכנס, אני נכנסת וזה ממש התעללות, אני נכנסת כי יש לה באמת רגליים, כמו שאומרים,
ריקי הראל: כן.
רינה פיאדה: אבל זאת התעללות. אני ניסיתי בכל דרך אפשרית, אני דיברתי עם נציגת תלונות הציבור בהרצליה,
ריקי הראל: כן, כן,
רינה פיאדה: הגברת בריה, שכבר שלושה שבועות, כל יום טלפונים, אומרת לה שאני לא חושבת שהשומר ש, זה לא דיסקוטק הים, הים זה של כולנו, זה של, זה גם של הנכים.
ריקי הראל: זאת אומרת שאת אומרת, את אומרת שאת באה עם בת נכה ובעצם לא נותנים לכם להיכנס עם המכונית שלכם לחוף הים שהוא אמור להיות נגיש לנכים בהרצליה.
רינה פיאדה: נכון. זה הטענה שלה, שאלתי אותה למה? גם זה לקח לי זמן, רק עכשיו היא ענתה לי למה, היא אומרת, אני חושבת, ואני מצטטת מה שהיא אומרת, שמי שאין לו ידיים יכול להיכנס, הוא נכה, משרד הבריאות בכלל נותן לכל אחד עכשיו, נותן לכל אחד תו של נכה, מה, את חושבת, היא אומרת, זה יפה שאלה שאין להם רגליים שלא יכנסו? אני חושבת שהיא לא יכולה להיות יפת נפש על חשבוני, מה, אני לא חושבת שאלה שאין להם רגליים לא צריכים שיכנסו, שהיא תקצה מקום להם,
ריקי הראל: כן, אני, את יודעת…
רינה פיאדה: היא לא יכולה לבוא ולעשות דבר כזה, אין לה זכות, היא לא רופאה,
ריקי הראל: רינה, תקשיבי, אנחנו פנינו אל העירייה, ביקשנו תגובה, שמישהו ידבר מטעמם, אבל קיבלנו רק תגובה בכתב, אם את רוצה אני מוכנה להקריא לך את התגובה שקיבלנו.
רינה פיאדה: אני מאוד אשמח.
ריקי הראל: הם מתייחסים, כאמור, לנושא החנייה בחוף הנכים, שזה חוף אכדיה דרום, זה נקרא. אז הם אומרים שבעקבות מספר מקומות החנייה המוגבל בשטח החוף הוחלט כי אין, כי רק בעלי התו המרובע עם כיסא הגלגלים הכחול יהיו רשאים לחנות בשטח החוף. אבל, הם מוסיפים ואומרים, יחד עם זאת, לשומרים במקום ניתן שיקול הדעת לאפשר הכניסה עם רכב לאנשים עם מוגבליות שמצבם הגופני אינו מאפשר להם לצעוד רגלית אל החוף, גם אם הם אינם אוחזים בתו המבוקש. אז זה עניין של שידול דעת של פקח, את רואה? של שומר.
רינה פיאדה: של שומר, של שומר, שאני הייתי שם, אני כבר שלושה שבועות, אז לי הוא לא נתן להיכנס,
ריקי הראל: כן.
רינה פיאדה: הבת שלי השתוללה, ולא משנה, יש לה רגליים, הוא לא מבין בזה, הוא עוד לא רופא, זה לא שומר בדיסקוטק, שיתן, זה לא ים של עיריית הרצליה, סליחה.
ריקי הראל: כן.
רינה פיאדה: זה לא, אני לא צריכה למצוא חן בעיני השומר הזה, ובעיני שומר ההוא, אני לא חושבת, דרך אגב, גם עשו כניסה שמשלמים, ויש להם, אנחנו חצי שעה מחכים רק לתור שלנו, גם שיש לנו תו נכה, כדי להיכנס בכלל. ואני לא צריכה לספר לך מה קורה לילד אוטיסט שנמצא בתוך האוטו כאשר הוא לא מגיע ליעד שלו ושהוא צריך ליעד שלו והוא יודע, כבר עשרים שנה היא מגיעה למקום הזה.
ריקי הראל: כן.
רינה פיאדה: היא יודעת, זה לא יתכן לעשות, זה פשוט, אין, זה פשוט התעללות.
ריקי הראל: יצא לך לדבר עם בעלי מוגבלות שמגיעים לשם ולא מצליחים להיכנס עם הרכב?
רינה פיאדה: כן, בוודאי, אנחנו בדרך נפגשים. בן אדם עם חולה לב, שבמקרה הייתה לי גם מסרטה, הוא חצי שעה, מסכן, לקח לו להגיע עד, לא השער, עד לחוף הים. אני, אני לא רופאה, אבל מה עם דיאליזה, מה עם האוטיסטים? מה עם, גם עם אלה שאין להם ידיים, לים אי אפשר ללכת רק, צריך גם לסחוב כמה דברים.
ריקי הראל: כן, את צודקת.
רינה פיאדה: היא לא יכולה ל… עכשיו, וגם עליה הדרך חזרה, היא לא יכולה, הם לא יכולים, הם לא רופאים, אם הם לא מכבדים את מה שמשרד הבריאות נותן, שיעשו את המלחמה עם משרד הבריאות, שלא תעשה את זה על גב הנכים, אני לא צריכה לעמוד כאן עכשיו ולעשות את מה שאני עושה, כבר שלושה שבועות בלי התראה, היא לא יכולה לסגור ולהחליט, היא לא רופאה, העירייה זה לא רופאים.
ריקי הראל: אני, הדבר היחיד שאני יכולה לעשות, שאנחנו יכולים כאן לעשות זה לפקסס לך את תשובתו של אילן פילו, מהעירייה, מלשכת דובר העירייה, אבל, עיריית הרצליה, מה ש, ואני אעשה את זה בשמחה ואת תוכלי להראות את זה לפקחים, אבל אני חושבת שזה לא פתרון, צריך למצוא פיתרון יותר טוב, כי את לא היחידה, אני מבינה שיש עוד…
רינה פיאדה: אני, אני נמצאת, אני מכירה המון אוטיסטים.
ריקי הראל: כן.
רינה פיאדה: זה פשוט עונש.
ריקי הראל: כן.
רינה פיאדה: וחוץ מזה, דרך אגב, שאני באה, אני הרי כל הזמן, יש שם, נכנסים כל מיני אנשים שראיתי שנכנסו, ואפילו… אותם, שהם לא נכים, אבל הם שייכים למקום, למקום, איני יודעת של מי, מה הוא, ואני גם לא רוצה להגיד דברים שהם לא נכונים, אבל נכנסים אנשים, חברים של השומר,
ריקי הראל: כן, ברור, אנחנו כבר יודעים איך זה הולך.
רינה פיאדה: ו… ואנחנו צריכים ללכת, אני בכלל לא חושבת, היא רוצה לעשות מקום לנכים עם כיסא גלגלים, בסדר גמור, שהיא תקצה להם מקום שם,
ריקי הראל: כן.
רינה פיאדה: אבל היא לא יכולה לבוא ולקחת מנכים, היא לא יכולה לבוא ולקחת מהבת שלי את הזכות הזאת.
ריקי הראל: כן,
רינה פיאדה: ממש לא.
ריקי הראל: אינה, אנחנו חייבים בשלב הזה להיפרד ממך, אבל נהיה עוד בקשר.
רינה פיאדה: אני מאוד מודה לכם, אני מאוד מודה לך.
ריקי הראל: בבקשה. אנחנו מקווים מאוד שהדברים יפתרו בצורה יותר נכונה, יותר טובה, מפני שכרגע זה לא פתרון בצורה כזאת שצריך תמיד להתווכח עם הפקח, עם השומר, הוא יגיד לו וכך זה ילך, צריך באמת למצוא איזה שהוא מענה לנושא הזה, ואנחנו נעקוב. זו הייתה רינה פיאדה.